עכשיו תשמעו סיפור:
לפני זמן מה, כשליצמן מונה לסגן שר, התחלתי לזעום ולהתבטא בנושא. כמי שמבין מעט בהלכות חרדים בפוליטיקה אני יודע שה"איסור" על כהונת שר אין לו על מה להסתמך. סתם פלפלנות שאינה מתאימה לאופן שבו ליצמן עצמו תופס את תפקידו כשר ושנזקה התדמיתי עצום ורב. הקנטתי ושבתי והקנטתי, עד שיצר איתי קשר אחד שמכיר את ליצמן היטב. "שמע", הוא אמר לי. "אתה חתיכת תמים. ליצמן עצמו גם מחפש דרך לרדת מהעץ. כך גם מועצגה"ת. לך תגיש בג"צ, ואם בג"צ יפסוק שהוא צריך להתמנות לשר כך יהיה". לא התעצלתי, פניתי לידידי ד"ר אביעד הכהן שבדק עבורי את הנושא במהירות וביעילות, אבל עד שהספקתי לזוז כבר הוגש הבג"צ של לפיד ויש עתיד. צדיקים מלאכתם נעשית וגו'.
מאז הכל היסטוריה. ליצמן יהיה שר. ואתם יודעים מה? זה כל כך עצוב שבא לי לבכות. ההחלטה הזו מתקבלת שנתיים אחרי שעוד חוק-יסוד חרדי מדומה נפח את נשמתו בקול דממה דקה: שעון הקיץ הוארך ושום בת קול לא נשמעה. וקירות בית המדרש לא נטו. וכולם הבינו, בשניה אחת, שכל המאבק האידיוטי בן השנים על שעון הקיץ היה מיותר ושקרי ונבע רק מכוח האינרציה.
כן? אינרציה? מאבקים שמכתימים באופן בוטה ויומיומי את פניה של החברה החרדית; שמחדדים את הקונפליקט; שגורמים בהכרח הפסדים בזירות אחרות, עקרוניות - מנוהלים מכוח האינרציה? אתם לא מתביישים? זו מידת הרצינות שאתם מעניקים, פוליטיקאים חרדים, לתדמית? להסברה? לקידוש ה'?
וברכות הצלחה לשר הבריאות החדש. תבדוק שהבורקס מהדרין
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.