"כשהכוח של האהבה יגבור על האהבה לכוח, רק אז העולם ידע שלום."
שליסל חזר הביתה ושמע את השכן אומר לאישתו תראי מה זה בעלך השאיר אותך לבד, ענתה לו אם הייתי יכולה הייתי אומרת לו שילך לעוד עשר שנים, שמע שליסל וחזר למצעד והסוף ידוע לכולם.
מנהג-קדמונים נהוג בקצת עיירות: אדם מישראל ששמט קנאים קושרים עז בשער ביתו מבחוץ, והיא נוגחת ימין ושמאל ופועה: "מה-מה-מה". והרי זה סימן לבריות:
פלוני בן-פלוני שמט.
ויהי היום ואחד מחשובי-העיירה הקיץ משנתו שלא בעיתו: פעיית "מה" עלתה באוזניו. ירד מעל מיטתו, נתעטף ופתח חלונו וראה: עז קשורה בשער ביתו מבחוץ, והיא נוגחת ימין ושמאל ופועה, ואנשים ונשים וטף סובבים אותה.
לבש החשוב כעס גדול וצעק:
לצים! מה לעז זו בשער-ביתי? כלום שמיטה אני קורא?
ותוך כדי-דיבור נמלך והוסיף:
מילא, בדיעבד, כיוון שהיא כבר קשורה ופועה – תהא קשורה ותהא פועה...
למה ארכה תפילתכם כל-כך? – שאל קבלן מפורסם את בעל-האכסניה שלו ביום ראשון של ראש-השנה. – שמא יש לכם בבית-הכנסת הגדול מחזור אחר מזה שיש לנו ב"מניין" הקטן.
השיב בעל-האכסניה:
לא מחזור אחר, אלא חזן אחר יש לנו. החזן שלכם קולו נשמע לעכברים, במחילה, ואילו החזן שלנו קולו כקול הארי, וכשירד לפני התיבה ופתח "הנני העני" נשמע הדיבור בשני רחובות.
ליגלג עליו הקבלן:
מה רבותה היא זו? אני איני חזן וקולי לא כקול הארי, ואף-על-פי-כן, כשאני אגיע, אם ירצה השם, אחרי יום-טוב ל"הנני העני" ישמע הדיבור בשני פלכים...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.