קחו דוגמא מנשות הכותל, אם חכמים היינו לפני עשרים שנה מתעלמים מהם כליל מרשים לעשות מה שהן עושות, הן לא היו מצליחות להביא מנין למקום, רק ההתנגדות שלנו ההפגנות זה מה שמביא למקום עשרות ומאות. מציאות היא כשהיה שקט הן הגיעו בקושי כמה עשרות לעיתים בקושי עשרים ואף פחות, אבל איך שהתחלנו לעשות הפגנות הן הגיעו במאות, ככה זה בכל נושא וענין צריך לדעת מתי להגיב ומתי להתעלם, מפני שההתעלמות זו מכת המוות של האחרים
לא תמיד מבקשים להשיג את מה שאומרים כי מבקשים, לעיתים מבקשים לשלוח מסר ואת זה מצליחים רק כשעושים מן הענין סיפור, ובעיקר מהומה. קחו למשל את הפוליטיקה האמריקאית, אף פוליטיקאי לא יצליח להעביר מסר מבלי שלא יגרום קודם לאיזו תקרית או פרשיה לא הכי נעימה, בשביל שיעסקו בו ידברו עליו יידעו ממנו, שיטת קלל אותי העיקר שתזכיר את שמי נכון היא כל כך אמיתית וחזקה עובדת בכל מקום, והמסיונרים מכירים טוב את השיטה הזו, הם צריכים שיעסקו בהם כמו אנשי התועבה, שהעדה החרדית ואחרים עשו להם בשעתו טובה גדולה כשהפגינו חדשים קרעו קריעה לבשו שקים, זה מה שעשה אותם למציאות. אם היינו שומעים בקול גדולי ישראל שהתנגדו להפגנה ותבעו שלא לעסוק בהם, מתוך חשבון שככה נציל נפשות, כבר מזמן הם לא היו מצליחים בירושלים לעורר תשומת לב כפי שהם זוכים לה היום
כאשר הציגו בפני מרן הגראי"ל שטיינמן את תכנית המסיונרים בירושלים, הוא שמע שקל ואמר כי עדיף להתעלם מתוך חשבון מאוד פשוט, הם מבקשים שיהיה רעש מן הענין, על מנת שיעסקו ויידעו מהם יהיו מי שיתעניינו וככה ישיגו פי מאה מאם לא יעסקו בהם בכלל. מרן הגראי"ל הורה להתעלם מהם, אבל הקנאים משתגעים, דבר שכזה עבורם זה חורבן ממש, מפני שהם צריכים את הרעש לקיומם, לא איכפת להם שהתועלת היא של המסיונרים, חשוב להם שיעסקו בהם, גם אם זה יגרום לחורבן ולשריפת נשמות
אבל מה אפשר לעשות כששיטת הקנאים והמחבלים מאז ומתמיד היתה כי תפקידם למחות ולא להצליח, בניגוד לדעת גדולינו שצריך להצליח, ויש לשקול את הרע במיעוטו שזה עדיף מאשר לסייע לאותם מי שכל כך מעוניינים ברעש הזה
חיים שאולזון
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.