ויש לומר, על-פי המבואר בדברי רבינו ז"ל (ליקוטי-מוהר"ן, חלק ב`, סימן ז) יש מקיפין ויש פנימי, היינו מה שאדם מבין זה פנימי, כי זה נכנס בתוך לבבו היטב מה שהוא מבין, אבל יש מקיף את שכלו, שהוא לא יכול להבין, כי זה מקיף אותו ולא נכנס בו, ולכן צריכים לעשות תמיד מהמקיף פנימי, כל מה שלא הבין עד עכשיו שזה היה אצלו מקיף, שהקיף את מוחו ולא נכנס אל תוך לבבו, כי הוא לא הבין את זה, צריכים להשתדל להכניס את זה בתוך לבבו, וכן יזכה תמיד למוחין חדשים, ולזה זוכים על-ידי שמדברים עם הזולת מיראת שמיים. ועל-ידי שמדברים עם הזולת על-ידי-זה נתרוקן הפנימי שלו ומכניס בהם את דעתו, על-ידי-זה זוכה שהשכל שהיה אצלו בבחינת מקיף נעשה אצלו פנימי, וכן בכל פעם שמדבר עם הזולת דיבורי יראת שמיים עושה מהמקיף פנימי.
ולכן זה דבר גדול לדבר עם הזולת לחזק אותו ולעורר אותו ולשמח אותו, ועל-ידי-זה מוריק את הפנימי שלו בכל פעם על-ידי שמוסר את זה לזולת לחבר או לתלמיד, ועל-ידי-זה נכנס בו מקיפין חדשים, וכן בכל פעם. וזה מה שאמרו חכמינו הקדושים (תענית ז) ומתלמידי יותר מכולם כי על-ידי שלומד עם הזולת מוריק את הפנימי שלו וזוכה למקיף חדש, וכן בכל פעם. ולכן הוא דבר גדול מאוד לדבר תמיד עם הזולת דיבורי אמונה והשגחה פרטית התחזקות והתעוררות, חידושי תורה והשגות אלוקות שמשיג.
וזה ואכלתם ישן נושן וישן מפני חדש תוציאו – ותרגומו ותיכלון עתיקא דעתיק ועתיקא מן קדם חדתא תפנון, כי עתיק הוא סוד הכתר, שהוא המקיף את המוח, כמו הכתר שהוא מקיף את המוח, וזאת הברכה שאדם אוכל, שהוא השגות אלוקות שהוא מכניס בעצמו, עתיק דעתיקא כי הוא מוציא את הפנימי ומוריק את זה ועל-ידי-זה נכנס בו מוחין חדשים, שזה וישן מפני חדש תוציאו, את הפנימי צריכים להוציא לזולת ועל-ידי-זה נכנס בו מקיפין חדשים והבן למעשה.
***
[ג] ואם תלכו עמי קרי ולא תאבו לשמוע לי ויספתי עליכם מכה שבע מחטאתיכם. ויש לומר, על-פי המבואר בדברי רבינו ז"ל (ליקוטי-מוהר"ן, חלק א`, סימן צא) יש כמה מיני אמונה, יש אמונה שהוא רק בלב, כמו שאנשים אומרים שהם יהודים טובים רק בלב, וזה לא מספיק כי העיקר שצריך להיות לאדם אמונה עד שיתפשט בכל האברים. כי אדם צריך להיות חזק באמונה פשוטה בו יתברך, לידע ולהודיע ולהיוודע, אשר דבר גדול ודבר קטן לא נעשה מעצמו אלא בהשגחת המאציל העליון, וכל פרט ופרט שקורה בעולם, זה רק ממנו יתברך, ועל-ידי שמתחזק באמונה לבסוף הוא בא אל השכל שיש בכל דבר, כי בודאי זה שכל ודעת גדול מאוד לידע שהכל הוא רק ממנו יתברך, ואין שום מקרה כלל, אבל כדי להגיע להשכל הזה, צריכים קודם להתחזק באמונה פשוטה.
וזו כל הקללה של התוכחה, רחמנא לצלן, שאדם מקולל בכל מיני קללות, אם הוא תולה הכל בטבע מקרה ומזל, שזה ואם תלכו עמי קרי ולא תאבו לשמוע לי ויספתי עליכם מכה שבע מחטאתיכם, אם אדם הולך עם הקדוש-ברוך-הוא במקרה, היינו שאומר שכל מה שקורה עמו זה רק מחמתו, ולא רוצה לשמוע בקול הקדוש-ברוך-הוא, הקורא אותו לחזור בתשובה, אז הוא מקבל מכה כזו שהוא שבע פעמים נגד החטא, כי הרי יש לכל אדם שבע מידות, כנגד השבע ספירות, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות.
ולכן אשרי מי שמחזק את עצמו באמונה פשוטה בו יתברך, ויודע שבכל תנועה ותנועה שם אלופו של עולם, ודבר גדול ודבר קטן מה שקורה אתו, זה רק ממנו יתברך, אז נמשכת עליו ברכה והצלחה בגשמיות וברוחניות גם יחד, ויהיה תמיד מבורך, כמו שכתוב (משלי כח) איש אמונות רב ברכות, והבן למעשה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.