בן גוריון חשש שהמזרחיים ישתלטו על המדינה וימחקו את התדמית האשכנזית שלה

מתוך כתבה ב"הארץ": 
הנה עובדה היסטורית מסקרנת: ראש הממשלה הראשון, דוד בן־גוריון, רצה להכשיר לעתיד יורש ממוצא מזרחי. הוא ביקש למעשה לטפח הנהגה מזרחית שתשלוט במדינה מסוף שנות ה–70. הרעיון הזה לא נולד בראשו מהסיבות הנכונות.

ביולי 1962 התכנסה במשרד ראש הממשלה בירושלים ישיבה מצומצמת תחת הכותרת: "דיון בענייני מרכז הסתדרות המורים". אלא שמהר מאוד התגלגל הדיון בעל הפוטנציאל האפרורי לשיח סוער על מזרחים ואשכנזים. השאלה שפילגה את הנוכחים היתה אם להעניק לילדים מסגרת חינוכית משותפת ואחידה או להנהיג מערכת חינוך דיפרנציאלית ברמות שונות. "אנו מגיעים לשאלה החיונית ביותר", קבע בן־גוריון. "נכון שהיא הגורלית ביותר", הגיב לדבריו מזכ"ל הסתדרות המורים שלום לוין (לימים חבר כנסת) והסביר לנוכחים מדוע הוא מעדיף חינוך אחיד ללא סלקציות: "אנו סבורים שאם יחלקו את הילדים לפי הרמות השכליות שלהם, תיפסק בכלל הקומוניקציה בין עדות המזרח לבין הילדים יוצאי אירופה".

לפי פרוטוקול הישיבה, שנמצא בארכיון מפלגת העבודה, לוין סיפר לנוכחים על רופא עיראקי בשם ד"ר ששון, שעובד בקופת חולים זמנהוף: "הוא פגש אותי מלא רתיחה ומספר לי כי בכיתה שבתו לומדת חילקו את הילדים לשתי קבוצות של לימוד מוגבר ורגיל. הוא חושב שאת הבת שלו הכניסו ללימוד רגיל כי היא יוצאת עיראק. ניסיון זה נכשל בתל אביב, אבל באיזו מידה זה פצע את לבו של ד"ר ששון אני ראיתי".

בן־גוריון התנגד בתוקף לפילוסופיה של לוין וגם הוא החזיק בנימוק הנוגע לצבע העור. "הסכנה שיש לנו היא שהרוב הגדול של הילדים שלנו שההורים לא קיבלו חינוך במשך דורות יירדו לדרגה של ילדים ערבים", הבהיר אבי האומה מהי דעתו על בני עדות המזרח והערבים. "הם בעוד 10–15 שנה יהיו העם ואנו נהפך לעם לבנטיני, או שאנו במאמץ מכוון נעלה אותם להרגלים שיש לך ולו, ואתה התרגלת רק בקרב יהודי אירופה בשעה שהעם היהודי היה עם אירופי. אבל הוא איננו. אם נעשה מאמץ משותף להעלות מתוך העדות האלה מוכשרים לאליטה שגם יהיו להם ערכים ויוכלו לנהל את העם כמו שאנו רוצים שיתנהל, זה לא ייתכן לפי הפירוש שלך... הבעיה היא מה תהיה הדמות של עדות המזרח. הם יהיו הרוב של העם, להם יש שישה־שמונה ילדים ולאשכנזים רק שני ילדים... השאלה אם יורידו את העם או נצליח באמצעים מלאכותיים ומאמצים גדולים להעלות אותם".

בן־גוריון תמך בהקמת מוסד שיטפח את המוכשרים מבני עדות המזרח, כדי שאלה יתפסו את הגה השלטון בתוך פחות מדור. "גם ביניהם יש הבדלים", ציין בן־גוריון והפליג בשבחיו של נער טברייני, עולה ממרוקו בשם שמעון שטרית, שזכה שלוש שנים לפני כן, בגיל 13, בחידון התנ"ך לנוער.

"הוא הראשון בתנ"ך", ציין בן־גוריון. "לא רק ילד מוכשר הוא. אמא שלו פיקחית והאב יהודי לתפארת... אם נעשה מאמצים שילדים של משפחה כזאת יקבלו חינוך יותר מעולה... נצליח... לא כולם, לא ממוצע, עם ממוצע — זה יהיה ממוצע ערבי, כי כך הם היו כל הדורות... בעיני זו הדאגה המרכזית של העם כעת, זה יקבע אופיו של העם. בעוד 15–20 שנה הם יהיו הרוב, הם לא יבחרו ביוצאי אירופה. נגמר העסק הזה עם יוצאי אירופה. אם לא נעשה מאמצים מיוחדים גם אם האב העיראקי יתרעם כי בנו לא יהיה בין אלה שנשלחו לחינוך מוגבר, שנדע שהילדים המוכשרים יקבלו חינוך יותר אינטנסיבי... לא נעלה את העם... בכוח זה שיידעו עברית לא יתעלו, כל הערבים יודעים לדבר עברית, הדיבור עצמו עוד לא משנה, כל הילדים ידברו עברית, זו לא הדאגה. השאלה היא איזה יהודים הם יהיו. האם הם יהיו יהודים כמו שאנחנו רוצים או כמו יהודי מרוקו כפי שהם היו? צריך לתת חינוך לאליטה של עדות המזרח וצריך לעשות לשם זה מאמץ מיוחד. אם אתה מתכוון שזה חינוך אחיד הממוצע — אז אוי ואבוי לנו. חוק הממוצע יסחב ויעלה את האשכנזים המעטים למעלה. האם זה מה שאנו רוצים?"

המזכ"ל לוין לא הרכין ראש בפני המלוכה. "זה לא יצלח", הוא קבע, "אם לא יקדישו עיקר המאמצים לגיל הרך שלהם... בשביל הילדים של העדות האלה... הגן צריך למלא מקום הבית, התפקיד שהבית ממלא לילדים אשכנזים".

"הגן בלבד לא יעלה אותם", הגיב בן־גוריון, "הם מוכרחים ללמוד בבית ספר תיכון וגם באוניברסיטה". "בוודאי, אבל יחד עם אשכנזים", טען לוין. "לאשכנזים אל תדאג", הרגיע בן־גוריון. "כמה אשכנזים יהיו לך בעוד 20 שנה? מעט מאוד... אנו מוכרחים לעשות מאמץ שעתיד האומה יהיה כאילו לא הושמדה אירופה... איזו צורה תהיה למדינה אם היא תהיה לבנטינית? יהדות אמריקה תתגאה בנו?"