סיכום לעימות

בדיבורים אף אחד לא הציג מה הוא עשה, או מה (דברים רעים) הוא לא עשה.

בדיבורים כל אחד תקף את השני.

במעשים, התבוננתי רק בדרעי וישי.

דרעי הוכיח שהוא תוקפני! דרעי הוכיח שאין סיכוי שהוא ייתן למישהו שמתווכח איתו לסיים משפט! דרעי הוכיח שהחלשים והשקופים רחוקים מימנו כרחוק מזרח ממערב, הוא בכלל בריון ו'רק לו' יש דעות.

ישי לעומת זאת נתן לדרעי לסיים בלי לצייץ, וכשדרעי נכנס לו במילים בכל משפט, ישי וויתר לו ורמז לו שהוא ממש אבל ממש לא בריון ותוקפני, והוא יודע לכבד ולשמוע את האחר.

כשישי אמר; 'לא רוצה להיגרר' רק טיפש לא מבין שישי אמר לדרעי: אההלו אדוני אנחנו מול מליונים, לא רוצה להיגרר לצעקות שיורידו לשנינו את הרמה, וכמובן שלא נדבר על החילול השם הנורא.

ישי הוכיח שהוא העמך. הוא השקוף האמיתי. הוא הדואג לשקופים. הוא לא רע שלא נותן לשני לדבר. הוא מנהל וויכוח נורמלי עם שאלות ותשובות, ולא צעקות בריוניות.

כן! דרעי צעק והשתולל כי איך זה יתכן שיש מישהו שאי אפשר להיכנס בדיבורו הרי הוא כמו מלך ומותר לו הכל.

כן! דרעי מול המליונים היה חסר טקט מינמלי של וויכוח מכובד, היום הבנתי את המשפט של מרן: "הוא לא שומע לי" מרן צדק!

דרעי לא שומע את האחר.

אז דרעי הציג את מפלגתו במעשים,
מפלגת ש"ס, מפלגה תוקפנית שלא נותנת לאחר להביע דעה. ומי מדבר בכלל על השקופים שוודאי שהבריונות, לא רואה אותם.

אז ישי הציג את מפלגתו במעשים.
מפלגה לא תוקפנית מבינה גם את הצד האחר (שחורים מבינים סרוגים וכן להייפך). מפלגה שנותנת לשני לסיים משפט ושומעת אותו.

ידידיה חסון.