ויאמר משה לפני הוי"ה הן אני ערל שפתים ואיך ישמע אלי פרעה.

פרשת השבוע וארא, מפי כ"ק אדמו"ר מוהרא"ש שליט"א

ויש לומר על פי מה שסיפר רבנו (סיפורי-מעשיות, מעשה יג, מיום ג') מהבעטליר שהיה כבד פה, ענה ואמר: אתם סבורים שאני כבד פה אין אני כבד פה כלל, רק שהדיבורים של העולם שאינם שבחים להשם יתברך אין בהם שלמות לכן הוא נראה ככבד פה, כי הוא ככבד פה מאלו הדיבורים של העולם כי אין בהם שלמות, אבל באמת אין אני כבד פה כלל, אדרבה אני מליץ ודברן נפלא מאוד, ואני יכול לדבר חידות ושירים נפלאים, עד שאין נמצא שום נברא בעולם שלא ירצה לשמוע אותי, ובאלו החידות והשירים שאני יודע, יש בהם את כל החכמות.
והנה העולם העשיה הגשמי והחומרי נקרא עולם הדיבור. ורואים בחוש, שעיקר כוח האדם בעולם הזה הוא הדיבור, וכמו שאמר רבינו ז"ל (ליקוטי מוהר"ן סימן צו) הדיבור יש לו כוח גדול מאוד, ולכן צריכים מאוד מאוד להיזהר לדבר רק דיבורים קדושים, ולא לדבר דיבורים של מה בכך, שיכולים להוריד את האדם לשאול תחתית.
וכן רואים, שכל הכוח בזה העולם הוא הדיבור, שבני אדם רק מדברים, ואף שיהיו כל מיני שקרים, עם כל זה בכוח הדיבור משכנעים בני אדם על כל מיני הבלי הבלים, עד שיכולים לנתק אותם לגמרי משורשם. ואמר ל "ז רבנו (חיי מוהר"ן סימן תקנ) כשחוזרים את השקר שתי פעמים נעשה אמת, כל כך יש כוח לדיבור, וכן אומות העולם והסיטרא אחרא והערב רב, כל כוחם הוא רק על-ידי הדיבור, שמשתדלים לשכנע בני-אדם אל השקרים וההבלים שלהם, ולכן צריכים מאוד לשמור על הדיבור, ולדבר רק אמונה והשגחה פרטית ובזה מנצחים. אבל כל זמן שאדם נמצא בין אנשי העולם, הוא בסכנה גדולה מאוד, כי דיבור בני-אדם, שקריהם וכפירותם יכולים להטותו מדרך האמת.

להמשך כנסו כאן:



וזה ויאמר משה לפני הוי"ה הן אני ערל שפתים, אין לי שום דיבורים בזה העולם, רק דיבור שיש בו שבחים לפניך ואיך ישמע אלי פרעה, איך אוכל להכניס את הדיבורים שלי שהם שבחים לפניך וכן דיבורי אמונה, לאנשים שהם בבחינת פה רע, שרק מדברים רע אחד על השני, ומסיתים ומדיחים זה את זה, והבן למעשה.

שיחות מוהרא"ש

פעם היה סיפור בבנין הישיבה הקדושה של "היכל הקודש", בתוקף הקור של ימות החורף, שחיממו את כל הבנין בחימום חזק, אבל חדר אחד של הבחורים נשאר קר, והיה פלא אצלם למה החדר שלהם כל כך קר, עד שבא איזה מומחה והראה להם שיש חורים וסדקים בין החלונות, שמשם נכנס כל הקור, ואחר שסתם אותם כראוי, היה החדר חם כמו שצריך, ואז דיבר מוהרא"ש נ"י שיחה נפלאה, וענה ואמר, הנה אנחנו רואים בגשמיות, שהעצה נגד קרירות, היא לחמם את הבית, וככל שמחממים את הבית, כך מבריחים את הקור, אבל באותו זמן צריך ליזהר מאד גם לסתום את כל החורים שמשם נכנס הקור, כי אפילו אם תחמם את כל הבית, אם יש חורים שמשם נכנס קור, לא יועיל כל החימום, ומכל שכן אם יפתחו את הדלת, וישאירו אותה פת , וח בוודאי יכנס כל הקור ולא יועיל החימום כלום, וכל זה אנחנו רואים בגשמיות.

וכן הוא הדבר ברוחניות, אדם צריך להיות חם מאד בחמימות
דקדושה אל השם יתברך, שיבער הלב שלו תמיד אל הקדוש ברוך הוא בהתלהבות גדולה, אבל באותו זמן צריך לשמור מאחד שלא יבוא איזה לץ ויקרר אותו, ולא ישאיר שום חורים או סדקים שיתן לו מקום להיכנס, והחורים וסדקים הם העינים והאזניים, שלא יסתכל על ליצים, ולא יאבה לשמוע את דבריהם, כי הליצנים הם תוקף הקרירות, וצריכים לסתום את כל החורים והסדקים מבחוץ, שלא יכנס הקור שלהם בפנים חס ושלום, וביותר צריך לשמור על הדלת הגדול שלו שהוא הפה, וכמובא במדרש תהלים (מזמור נ"ב) שהפה והשניים הם כדלת ובריח לפני הלשון, ולא מיבעיא שלא ידבר עם ליצנים, וישא ויתן עמהם, אלא גם ישמור על דלת הפה, שלא ידבר דיבורים יתירים, ומכל שכן דיבורי לשון הרע או ליצנות או רכילות חס ושלום, כי מיד שהדלת הגדולה, שהוא הפה, פתוח, בקלות נכנסת לשם הקרירות שבחוץ, ולא יועיל לזה שום חימום, ואין עוד דבר שמקרר את האדם מעבודת השם יתברך כמו ליצנות, כי זה הורס את כל החמימות שיש באדם, ואדם יכול לבעור לקדוש ברוך הוא בתבערה עצומה מאד, ופתאום בא איזה לץ, ומתלוצץ ממנו, והוא מתקרר, ולכן צריך לשמור מאד על הדלת, ועל כל החורים וסדקים שבאדם, שלא תכנס הקרירות של הליצנות דרך אותם הפתחים.

ובאותו ענין אמר מוהרא"ש נ"י שבוודאי מי שחש על ממונו, ידקדק מאד בחורף שהחלונות והדלתות של ביתו תהיינה נעולות כראוי באופן שלא יכנס בהן , קור כי בתוקף החורף, ברגע קל שרק פותחים את הדלת, כל החום יוצא, וצריכים כח גדול לחמם עוד הפעם את הבית, והתורה חסה על ממונם של ישראל.