שלא עשני גוי

מסופר על הצדיק מאפטא, שישב עם חסידיו בלילה, וכאשר הגיע זמן חצות בין ה-31 לדצמבר לבין הראשון לינואר, אמר לחסידיו: כעת, תהיה ליהודים שנה טובה ומתוקה.

התפלאו חסידיו - מה ליהודים ולנאָװי-גאָד, ומה לרב הצדיק מאפטא עם הנאָװי-גאָד?
(נאווי- גאד ברוסית שנה חדשה)

הסביר הצדיק-

בראש-השנה, שלנו, זהו יום דין ומשפט. עם-ישראל מתכנס בבתי-הכנסת, עוטה ארשת רצינית, מתעטף בטליתו, ומתפלל, מבקש מחילה על חטאיו. אבל בכל-זאת, חטאנו בשנה שעברה. המקטרגים בשמים לא שוכחים זאת, ומזכירים זאת. כך עומד תלוי הדין.
אך כאשר מגיע הנאָװי-גאָד של הנכרים, המקטרגים בשמים רואים ומשווים - איך מתנהגים הגויים בראש-השנה שלהם (לא דורש הרבה ביאור והדגמות) ואיך התנהגו היהודים. כשעולה בעיניהם ההבדל החד - חוזרים הם בהם מהקטרוגים, ולעם-ישראל יש גם לדעתם שנה טובה ומתוקה...

ויש עוד סיפור, אך לאו כל מוחא סביל דא, ואין מגלין אותו אלא לצנועין...

מסופר על אחד הצדיקים שעמד בראשון לינואר בחלון יחד עם נכדו. דרך החלון הם ראו את אחד הנכרים מתגולל בקיאו, שיכור כלוט, זכר לחגיגות השנה החדשה בהן השתתף אמש. פנה הסב לנכדו:
"רואה אתה נכרי זה? נעלה הוא יותר מאיתנו, נוהג הוא כשורה יותר מאיתנו".

"סבא, הלא נבוש..? במה הגוי הזה, המתגולל בקיאו, טוב יותר מאיתנו..?!"

ענה הסבא: הגוי הזה, המתגולל ככלב בקיאו, הולך בדרכי אבותיו. ואילו אנו, ההולכים אנו בדרכי אבותינו..?"