צום
החודש העשירי : בניהן של שתי משפחות חזרו בשאלה ועזבו את בית הוריהם.
בבית א' שמרו כל אותן שנות היעדרות של הבן את כסאו ליד שולחן השבת, שהמתין
וציפה לבן שיחזור, ואילו בבית ב' לא השאירו שום זכר להסתלקות הבן. לאחר מס'
שנים ראה הבן של משפחה א' שהוריו עדיין שומרים עבורו כסא ואינם מתייאשים
ממנו ומייחלים לשובו. הדבר נגע ללבו והוא התקרב אט אט שוב אל משפחתו,
ובסופו של דבר חזר אליה ולאמונתו הראשונה. בבית ב' עדיין מחכים לבן...
הצום, הוא "הכסא הריק" שבאמצעותו אנו מכריזים כלפי עצמנו, כלפי העולם
וכלפי הקב"ה שלא שכחנו ח"ו את ביהמ"ק , ואין אנו עוברים לסדר היום על
חורבנו. וזכורות לכל תקנות חז"ל "זכר לחורבן". וכל המתאבל על ירושלים זוכה
ורואה בשמחתה. חזק חזק ונתחזק. ולירושלים עירך ברחמים תשוב. שבת שלום
ומבורך. שאול שיף
ויחי
יעקב : פרשה זו סתומה, שביקש לגלות את הקץ ונסתם ממנו [רש"י]. ראה יעקב
אבינו שכל האותיות נמצאות בשמות י"ב השבטים חוץ מאותיות ח' ו-ט' . אמר יעקב
: אין בהם חטא. ראויים הם לגלות להם את הקץ. כיוון שראה שאף אותיות ק' צ'
אין בהם, אמר : אינם ראויים לגלות להם את הקץ. סתם ולא גילה. משום כך,
מטעים רבנו בחיי , פרשה זו סתומה. וכותב בעל "עיטורי תורה" : רעיון נפלא
מגלה לנו רבנו בחיי : צדיקים, אפילו אין בהם כל חטא, אלא שחסר להם חזון הקץ
לגאולת ישראל _ אין הם זכאים להשראת השכינה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.