על סדר היום

המשגיח שזורק מעצמו את האחריות זורק על אחרים
כואב לי לכתוב את הדברים מפני שמדובר ביהודי שמתכוון באמת ולא קולט כי הוא וכמעט רק הוא אשם במצב שנוצר, מפני שיכל למנוע זאת זה היה בידו והרים ידים כשאסור היה וברח לחוץ לארץ והותיר את עולם הישיבות בפני שוקת שבורה, אם הוא היה ממשיך ולא מרפה המחבל הראשי לא היה יכול להמשיך להשתולל, ועל כולם כאשר הוא עצמו לעג לדבריו כי הוא מתכוון לשם שמים וידע כי הוא מתכוון לשם 'גדלות' ומה שקובע זה ה'מי בראש', ולא ייסר את מי שתפקידו היה בשעה זו לתת מוסר למי שצריך היה ולא לברוח מן המערכה הזו ולהשאיר את עולם הישיבות במצב הזה

המשגיח ר' דן סגל ניסה בכל כוחו להשלים בין הצדדים והרים ידיים הרבה לפני שמותר היה
מעטים יודעים אז נספר לכם שכאשר פרצה המחלוקת בין ר' שמואל אויערבך והרב שטיינמן מיד לאחר שהרב אלישיב נפטר, היה זה המשגיח הצדיק ר' דן סגל שניסה להשלים ביניהם, הוא היה בידידות עם השניים ורץ מבית לבית בכל מיני הצעות, בין היתר שר' שמואל יגיע לישיבת מועצת גדולי התורה ויהיה חלק מן הכלל, ואדרבה אם דעתו שונה שיאמר זאת בישיבת מועצת ואם הרוב סבור כמותו אדרבה, אבל הוא לא רצה, הוא תבע שמראש יסכימו כי דעתו קובעת בכמה תחומים, אחרת הוא לא יבא, וכשר' דן שאל אותו מדוע שיקבלו את דעתך, השיב כי דעת הרב שטיינמן אינה מקובלת עליו ואין לו ברירה אלא להלחם בה, וכשנשאל על ידי ר' דן מי יאמר שדעתך היא הנכונה אולי דעתו של הרב שטיינמן הנכונה ומדוע שלא יניחו את שני הדעות בפני מועצת ושם יוחלט דעת מי צודק, ר' שמואל אויערבך לא הסכים בשום אופן, הוא טען כי בשעתו הרב שך קבע וכשהגיעו ידעו מראש כי דעת הרב שך זה מה שמחליטים, והוא תבע כי בכמה תחומים הוא יקבע ולא הרב שטיינמן, ר' דן לאחר שיחות ארוכות עם השניים הרים ידים והפסיק לא המשיך יותר והמחלוקת הלכה וגברה והגענו לאן שהגענו

היה בכוחו של ר' דן לעשות סוף לענין אם היה אומר לר' שמואל כי אינו מתכוון לשם שמים
כאן נגיע לחלק האחר בשיחות של ר' דן סגל עם ר' שמואל אויערבך, הוא עשה הכל לשכנע אותו כי הוא מוביל את הציבור הישיבתי להרס וחורבן, ותשובת ר' שמואל אויערבך היתה כי הוא מתכוון 'לשם שמים', וכפי שאמר אחר כך ר' דן, כי הוא עשה הכל, ולאחר שר' שמואל אויערבך אמר לו שכוונתו לשם שמים אז כבר לא יכל לומר לו דבר וכאן הענין נתקע. וכאן נקודת התורפה של ר' דן, מפני שתפקידו כמשגיח היה לומר לר' שמואל כי לא ה'שם שמים' בוער בו אלא ה'מי בראש', אם הוא היה אומר לו את זה בפנים כשהם בארבע עיניים בלבד, יתכן והיה מזיז את ר' שמואל שהיה קולט כי הציבור מקבל זאת כמאבק על ה'מי בראש' ולא על ה'לשם שמים' ויתכן והיה הכל משתנה, הוא היה חושב פעמיים אם להמשיך במחלוקת בצורה שכזו

ענוותנותו של ר' דן החריבה את עולם הישיבות ואת דגל התורה
כאן נאמר לר' דן סגל, כי הוא החמיץ את הרגע הגדול בחייו, מפני שאם הוא היה מצליח במשימתו הוא היה  מציל את הישיבות ודורות על גבי דורות, ובשל כך שלא העיז לומר לר' שמואל את מה שהוא חושב עליו בלבו, הוא גרם שהוא ימשיך במאבק המלוכלך הזה, וראה לאן הגענו. אם ר' דן היה אומר לו בפרצוף את מה שצריך היה להיאמר, גם ולמרות שזה לא נעים, אבל הוא היה מציל את עולם התורה, ויתכן כי זה היה תפקידו בחיים במצב הזה, והוא החמיץ את הרגע הגדול של יכולת להציל, ועל כך אקבע כי ענוותנותו של ר' דן החריבה את עולם הישיבות הליטאיות ואת דגל התורה