באגה"ק ד"ה קטנתי מכל החסדים מבאר אדה"ז שזה גופא שהקב"ה הראה
ליעקב "חסדים" ו"אמת" –הקטין אותו, כי "כל הקרוב אל ה' ביתר שאת .. צ"ל
יותר שפל רוח". ובסגנון חז"ל: "מאן דמחוי במחוג קמי' מלכא וכו'", והיינו,
שכאשר עומדים לפני המלך, הנה אפי' תנועה קלה נחשב למרידה במלכות רח"ל.
דנוסף לזה שכאשר ממה"מ הקב"ה מראה קירוב ל"איש הדיוט ושפל אנשים" ה"ז מעורר
אצל המקבלהרגש של שפלות עוד יותר – הנה גם מצדהמשפיע זה כך, כי ככל
שמיתוסף גילוי אלקותהולכת ופוחתת הנתינת-מקום למציאות וישות. וע"ד הטעם
שבשבת מלאכה אסורה, אף שבימות החול ה"ז מצוה, כי בשבת מאיר גילוי אלקות ה"ז
מבטל מציאות היש וגם במקבל ניכרת בו השפלות ביותר. וזהו"ע מה דוקא בתפלת
שמו"ע מבקשים "סלח לנו .. כי פשענו", כי בשעה שעומד בפני המלך, תופס ומרגיש
שצריך לבקש "סלח לנו" גם על מה שלא הי' נחשב כחטא כשהי' בחוץ. וזהו גם מה
שלאחרי שהקב"ה קירב את יעקב בהראות לו "חסדים" ו"אמת" הי' "נדמה
בעיניו שחטא". וזהו גם שדוקא בברכת "הגומל" על חסדים שהקב"ה מראה, מרגיש
האדם שהוא במצב של "חייבים".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.