בשיחת פורים תש"ה סיפר כ"ק מו"ח אדמו"ר שבפורים שנת תק"ה, שנת
העיבור, אמר הבעש"ט: "עכשיו העולם הוא בעיבור". וקישר זה עם זה שבאותה שנה
היתה נשמת רבינו הזקן בעיבור, שהרי נולד בח"י אלול תק"ה. ביאור הדברים
והקשר אלינו: כללות ענין ה"עיבור" הוא הזמן 1) שבו יורדתהנשמה ממעלתה עד
שתוכל להתלבש ולהחיות גוף גשמי, 2) הגוף מתכונן שיוכל לקבל חיות רוחני
מהנשמה. ועד"ז בירידת ה"נשמה חדשה" של אדה"ז עם השליחות להחדיר בעולם את
הגילוי שלפנימיות התורה, הוצרך להיות ההכנה בהשנמה וב"העולם". והנה לאחרי
שרבינו הזקן פתח וסלל את הדרך לגילוי פנימיות התורה, עד שגם כל העולם
בכללותה הי' "בעיבור" – יכול כל חסיד לפעול בזה! (ע"ד הפירוש ב"והימים האלה
נזכרים ונעשים", שלאחרי שמרדכי ואסתר וכו' פתחו וסללו את הדרך, יכול כל
יהודי, ע"י ה"ונזכרים" בכל לבו, לפעול ("ונעשים") את כל מה שפעלו מרדכי
ואסתר וכו' בזמנם!). אלא שממנו נדרש ענין של "עיבור" והכנה עכ"פ במשך שעה
קלה...
משיחת פורים ה'תשכ"ה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.