קשה להאמין שכבר עברו 34 שנים מפטירתו של אבי ז"ל

אבי ז"ל יושב (ראה חץ) בשולחנו של הגאון רבי חים נאה זצ"ל פוסק הדור

זה נראה לי כמו חלום שקרה אתמול, אני זוכר את אותו רגע כמו עכשיו, הייתי עד למחזה הנורא כיצד הוא יושב במשרד מקבל קהל, ופתאום כשיהודי יושב מולו ומבקש עזרה הוא קורס ונופל, וכשמגן דוד אדום הגיע כבר היה מאוחר מדי, וכל זה קרה יומיים לפני ראש השנה בשנת תש"מ ערב תשמ"א

הזמן רץ, אמנם העברתי היסטוריה בתקופה הזו, כתבתי מאות אלפי דפים הוצאתי לאור 1800 גליונות עיתונים, הספקתי לכתוב 164 אלף דפי ספרים והיסטוריה המוכנים, חלקם כבר הדפסתי וחלקם יעלו לאינטרנט בקרוב, עברתי כל כך הרבה מצבים ובכל זאת כל אלו נראים לי כעת כבקושי שנה, הזמן רץ מהר

אני לא מאמין לגיל שלי, אם כי ישנם מי שסבורים שאני לפחות עשר שנים יותר מגילי, בשל העובדה שהתחלתי את עבודתי בגיל מאוד צעיר כתבתי כבר בגיל 18 בישיבה כשהייתי סגן עורך של 'גליוון לנוער' של צעירי אגודת ישראל ומאז לא הפסקתי לכתוב, עברו מאז יותר שנים מן הגיל שלי בעת שאבי הלך לעולמו, יותר נכון יותר ממחצית חיי עד כה עשיתי כבר בלי אבי ז"ל שהלך לעולמו בגיל צעיר, אבל כפול שנים מאביו שהלך לעולמו בגיל 27 בלבד, בשל מים מורעלים ששתו אז בירושלים הרבה אנשים ומתו יותר משלש מאות בשל אותה הרעלה, היה זה הרבה לפני קום המדינה בירושלים

כפי שתמצאו בפוסט אחר, אבי ז"ל לא היה מסוגל לחיות את העולם הנוכחי, הוא הלך מן העולם בזמן, מפני שלא היה שייך כלל למושגי הפוליטיקה של ימינו, הוא היה יותר מדי ישר ורחוק מאוד מפוליטיקה ודומיה, הוא היה איש אמת, שדבק באמונתו, איש חסד ברמ"ח ושס"ה, גדל כיתום דבר שנתן לו כח להבין יתומים ואלמנות יותר מעסקנים אחרים, ולא היה זה פלא שאת כל חייו נתן לכלל וגם הלך מן העולם תוך כדי שירות הציבור על כסאו במשרדי אגודת ישראל ברחוב פרס בירושלים בתפקידו כסגן ראש העיר הוא קיבל אנשים מיד יום ראשון במשרדי אגודת ישראל

איפה שומעים היום על סגני ראש עיר ודומיהם שיסעו באוטובוסים, זה היה דרכו, הוא לא חיפש מוניות או מכוניות, הוא מעולם לא חשב לקנות רכב, למרות מעמדו הוא היה קם באוטובוס בשביל זקנים וחולים ובשביל כל מי שהאמין כי צריך לשבת, הוא התנהג ככל האדם, ומעולם לא התנשא, דבר שקשה היום למצוא במי שהיה במעמדו, לאן שהיה מגיע לא אהב לשבת למעלה, פרט היכן שלא היתה לו ברירה כשהיה צריך לייצג את הציבור או שהיה צריך שם לדבר, בכל מקום אחר הוא העדיף לשבת בין קהל להרגיש כמו כל אחד אחר, ולא היה זה פלא מדוע כל כך אהבו אותו

לי אישית חסרונו גדול, מפני שאיבדתי אבא חכם, ישר, כנה, דמות שהיה מה ללמוד ממנו, עבורי הוא היה סמל ודוגמא ליושר וכנות ובעיקר למידות טובות וקשה מאוד להכנס לנעליו

אחת התכונות הכל כך בולטות אצלו, הוא לא היה חייב לאיש פרוטה, אם רק חשב שקיבל יותר מדי, או שנתנו לו את מה שלא מגיע לו הוא רץ להחזיר, עבורו דין פרוטה היתה כדין מאה, הוא לא מוכן היה להחזיק פרוטה אחת שלא שלו, זו הסיבה מדוע ר' מנחם פרוש סמך עליו בעניני כספים יותר מכל אחד אחר, הוא ידע כי הוא ינהל את משרדי אגודת ישראל במסירות ונאמנות

אבי ז"ל מאחר והיה יתום והיה זקוק לכל פרוטה הוא התחיל את עבודתו עוד כבחור בישיבת עץ חיים בת"ת שם לימד כתיבה, וכשהתחתן מונה למזכיר אגודת ישראל בירושלים מאז עבד עם ר' מנחם פרוש ואביו ר' משה, וכשנולדתי כבר היה זה בתוך אגודת ישראל, מיום הראשון בחיי הכרתי את הדמויות הללו גדלתי עימם ובמשרדי אגודת ישראל עוד לפני שעברו לרחוב פרס הם היו ברחוב מאה שערים מעל טקסי אייזנבך, לא אשכח את הטלפונים הענקיים של אז איך שגלגלו גלגל בשביל לצלצל

הימים ההם הלכו ואינם עוד, עברנו לדור טכנולוגי חדש שמטיב וגם מזיק, אבל את הטעם של אז אין עוד, החיים אז למרות הפרימטיביות שבה היתה עולם אחר, למרות שהייתי ילד קטן חרוט בי אותן דברים מדוע עזבנו את מאה שערים ועברנו לרחוב צפניה בשכונת כרם אברהם, היום קוראים לזה גאולה אבל אז היתה זו כרם אברהם, והרחובות שבה היו של התרי עשר נביאים, במאה שערים לא היה נוחיות בבית וגם לא מים שהביאו מבחוץ, ברחוב צפניה היו לנו שירותים בבית וברז מים, ולזה קראו אז 'עשירות'

34 שנה עברו מאז אותו יום שלא אשכח אף פעם בחיי, בכל שנה בתאריך הזה ביארצייט של אבי עדיין אני מרגיש צביטה בלב, ואיני יודע להחליט מה היה טוב יותר לאבי ז"ל לחיות ולהתייסר לראות איך עולם שהיה הלך ונכחד, או שעדיף שאינו רואה זאת

עבורי אבי הוא דור אחר לגמרי, דור שהיה ואיננו, וכל עוד אני חי בל"נ אשתדל להזכיר כי היה פעם עולם ישר וכנה סוג אחר של עסקנים זן שהולך ונכחד

יהא זכרו ברוך