יוסי אליטוב בא חשבון עם אברהם פריד

מאת יוסי אליטוב

חוצות היוצר. ליל שני השבוע. המון אדם יוצאים מאזור בריכת הסולטן. שוב נראים המוני יהודים חרדים היוצאים מהמקום. שוב הופעת זמר שנקרית משום מה, הופעת זֶמֶר חסידית.

בעבר, עסקו רבים וטובים לא מעט במאבק ובניסיון של גדולי תורה ופוסקי הלכה להביע עמדה נחרצת לגבי מופעים שיש בהם מן התערובת ואשר לא נשמרים בהם כללי ההפרדה הבסיסיים הקבועים בהלכה. במקומם של פוסקי ההלכה לא נעמוד, מי אנו ומה אנו.

אולם צורם ומעציב לב לראות, שהשולחן-ערוך שנכתב לפני מאות שנים - ומה שנכתב בו לא ניתן לשינוי, יהא האדם גדול ככל שיהא - מושם למרמס. לא חשוב מי הוא ענק הזמר החסידי וכמה שמו הולך לפני מסוף העולם ועד סופו - אין כל ספק: שירה וריקודים בתערובת מלאה, כשנמצאים יחד על מרחב אחד אנשים (ממחננו!) לצד נשים, בערבוביה - הוא היפך ההלכה. צורם עוד יותר הדבר, כשהוא מתרחש לרגליהן של חומות ירושלים האבלות, בריקודים וכלי שיר שנאסרו בירושלים בכל אופן שהוא.

אך המתסיס מכל, היה מעשהו של הזמר, שנטל לעצמו עטרה להתגדל בה, ובכך כביכול השים עצמו כמי שקיבל היתר לכך ו'הכשר' למעשהו, על ידי גדולים וצדיקים. בכך, שמו הקדוש של האדמו"ר מליובאוויטש נישא באווירה של ירושלים שזוהם, כאשר לקהל שבחצר בריכת הסולטן נדמה כביכול והתיר למאן דהו לשיר בערבוביה מוחלטת כפי ששררה שם, ללא כל גדרי הצניעות. הזמר בחר להקרין מאחוריו את דמותו של האדמו"ר, כביכול זו הגושפנקא הרוחנית למתחולל בחצר.

להמשך כנסו כאן:

אגב, אם מדובר היה ב'תאונה' אחת, דיינו. השמש היתה עוברת עלינו, שוקעת בתהום השכחה. אלא שהלכו להם זמרי דורנו ואימצו לעצמם תרבות שלמה של שירה ארצישראלית, משוררים מִשְעָרים שונים, שינקו מבורות נשברים ומייצאים את השירים הללו לתוך תוכי תנוכי אוזני בני ובנות ישראל הטהורים. אמת, זכו אלו להיות זמרירי שיר ואמונה כל כך ערבים - ולמה להם לשאוב להם ולחצוב בורות נשברים במסווה יהודי. איככה סניגור נעשה קטיגור?

הנה מה שחשב כ"ק האדמו"ר מליובאוויטש על כך:

"יש ארגון חרדי בברוקלין, העורך פעם בשנה 'קונצרט חזנות'. באחת השנים הזמינו את ר' אברהם הכהן שיחי' פריד שיופיע אצלם, והסכים בתנאי שיפרידו בין הגברים והנשים (ישיבה בטורים נפרדים, ללא מחיצה). הם טענו שזה יכול לגרוע במספר המשתתפים, ופנו לרבי. המענה שקיבלו היה: "התערובות - איסור ודאי, הגרעון - ספק, ואין ספק מוציא מידי ודאי". וכן עשו. ובאותה שנה היה להם מספר גדול יותר של משתתפים". (עדות המזכיר האישי הגה"ח רב לייבל גרונר)

וציטוט נוסף:  בספר 'דבר מלך' (הוצאת 'ופרצת' תשנ"ט עמ' 127), נדפס מענה דומה של הרבי למוסד ששאל אם מותר לו לערוך 'דינר' בישיבה מעורבת, כדי שלא לדחות תורמים מסוימים: "למה ידחו חס ושלום ודאי דיראת שמים (ודכל הנוכחים שי') - מפני ספק דממון (ודאחדים שי')?!" סוף ציטוט.

לא צריך להיות הרב מוטק'ה בלוי או איש אחת מוועדות החינוך כדי להתחלחל ולהבין שמשהו לא בריא ולא תקין מתרחש כאן.

באופן אישי, כואב כי מדובר באנשים יראים ושלמים שמנהלים אורח חיים חרדי אמוני מלא. מה מביא אדם שיש לו את כל אוצרות העושר הרוחניים של השירה החסידית - להפנות עורף ולשיר שירי ארץ ישראל ולהאמין שניתן כך לקרב לריבונו של עולם? וכי ניתן לקרב כך איש אחד כשההלכה נרמסת ברגל גסה?

חסידות חב"ד ידעה אירוע טראומטי כזה, כשהאדמו"ר עלה על כס הנשיאות אחר פטירת חמיו, האדמו"ר הריי"צ זצ"ל. יהודי שפעל רבות לקירוב לבבות חשב שבאמצעות שירה ללא גדרי הצניעות יצליח לקרב יהודים אמריקנים לחיק אביהם שבשמיים. האדמו"ר, שהעריך את גדלותו בתורה של אותו איש-זמר יהודי, קרא לו מספר פעמים והעיר לו על כך. באחת הפעמים אמר לו: "אש יכולה לכבות באמצעות מים; לא מכבים אש באמצעות דליים של נפט".

"ברמיסת סעיפים בשולחן ערוך", הוסיף ואמר לו האדמו"ר, "רק מגבירים את המדורה, לא משקיטים אותה". משלא נענה אותו יהודי ולא עלה הדבר בידי האדמו"ר לשכנעו, עשה הרבי מליובאוויטש מעשה: הוא פנה לקהל חסידיו בהתוועדות שערך בפסח של אותה שנה, והוציא את אותו זמר חסידי משורות חצרו, תוך אמירות קשות שרק מפני כבודם של הנפטרים - לא נצטטן.

וסיפור אחרון לסיום: בשכונת קראון-הייטס החב"דית התגורר יהודי בשם ר' מוישה טלישבסקי ז"ל. אותו יהודי זכה לכבוד שמעטים בלבד זכו לו: הערכה אישית של האדמו"ר. את ההערכה הזו הוא קנה ביושר. במשך שנים ארוכות כיהן ר' מוישה כחזן של בית כנסת בו התפללו עשירים ונגידים. למרות שנהנה מפרנסה מכובדת ויציבה, בחר ר' מוישה לעזוב את משרתו לאחר שהגבאים סירבו לשים מחיצה בין עזרת הגברים לעזרת הנשים. בזכות ההחלטה הזו, זכה ר' מוישה לתהילה עולמים בחצר האדמו"ר.

נדמה, שהאדמו"ר בשנות הנהגתו היה ללוחם הגדול ביותר בתופעות מעין אלו. הייתה זו מלחמה לא פשוטה, במיוחד בקרב יהודי ארצות הברית של אותם ימים. האווירה השולטת הייתה כי סעיפי ההלכה בנושאים אלו ניתנים למקצה שיפורים ושיפוצים. נדרש מאמץ לא מבוטל בכדי לעקור את התופעות הללו, מאמץ שמוכיח את עצמו עד עצם היום הזה.

לא באנו להטיף או להעיר. רק את הכאב היושב בחדרי לבבנו, המסנו קמעא בשורות אלו.