יש אלוקים צעק החייל וביקש להניח תפילין

מאת אוהד שקד:

ביום ראשון התקשר אלי א', אחד ממפקדי סוללת כיפת ברזל. הוא היה תלמיד שלי לפני 6 שנים לערך. שמחתי שהתקשר. 'איפה לומדים תורה ברמת-גן?' שאל ותהיתי מה קרה, שהרי היה רחוק לגמרי מקיום תורה ומצוות. 'אני עומד להשתחרר עוד כמה חודשים ורוצה להתחיל ללמוד בישיבה. ראיתי את הקדוש-ברוך-הוא בעיניים שלי!' אמר, לא פחות ולא יותר. שאלתי מה קרה ?!

"טיל יצא מעזה. כיפת ברזל מיוחדת בחישובים המדויקים שלה. אנחנו יודעים איפה הטיל עומד ליפול ברמה של רדיוס של 200 מ'. הטיל הזה עומד לנחות במגדלי עזריאלי, בקריה או על פסי הרכבת. איך שלא נסתכל על זה, מאות יכולים לשלם בחייהם !
אנחנו שולחים כיפה ראשונה, מחטיאה. כיפה שנייה, מחטיאה, כיפה שלישית – מחטיאה. זה נדיר מאוד. עד היום רק היה שני מקרים כאלו. הייתי בשוק. יש לנו 4 שניות עד שאין דרך חזרה והטיל נופל. הודענו כבר לשירותי החירום – מד"א משטרה ומכבי-אש להגיע למקום. הופעל נוהל חירום של פח"ה (פיגוע חבלה המוני)" סיפר ברצף ואני מאזין..

"פתאום בלי שום תכנון מוקדם של מערכת כיפת ברזל (שמחשבת את זרמי הרוח האפשריים וכו') מגיעה רוח ממזרח – רוח חזקה שאין לנו מושג מאיפה באה ושולחת את הטיל מערבה אל תוך הים. כולנו היינו בהלם. קמתי וצרחתי -
'יש אלוקים!!! יש אלוקים!!! יש אלוקים !!!'

ראיתי את הנס הזה בעיניים. לא סיפרו לי, לא דיווחו לי. אני ראיתי את יד ה' בועטת בטיל אל הים !
כמובן שזה לא דווח מטעמי ביטחון שדה (לכן לא מצוין מועד), אבל מספיק לראות את הנסים שכן רואים בעיניים בשטחים הבנויים כדי להבין שיש אלוקים" אמר. "רצתי לאחד החיילים הדתיים וביקשתי להניח תפילין.
קיבלתי על עצמי להתחיל לשמור שבת וזאת הייתה השבת הכי טובה שהייתה לי עד היום" סיפר. הייתי נרגש מאוד ואפילו דמעה של התרגשות זלגה מעיני..

"אשריך" אמרתי לו, "שזכית לראות את האירוע ושזכית להבין שהוא מאת ה'".