שואל הראשון: אתה מאמין בחיים אחרי לידה?
ברור, עונה השני, חייב להיות משהו לאחר לידה. אנחנו כאן כדי להכין את עצמנו למה שנהיה מאוחר יותר.
לא מאמין, אומר הראשון. אין חיים לאחר הלידה. איזה חיים יכולים להיות?
אני לא יודע, עונה אחיו, אבל מואר שם יותר מכאן ואולי נוכל ללכת עם הרגליים ולאכול עם הפה...
טפשון, ענה הראשון, ההליכה אינה אפשרית. ולאכול עם הפה שלנו? איזה שטויות - חבל הטבור מספק לנו תזונה וחיים לאחר הלידה לא יכולים להתקיים כי חבל הטבור קצר מדי.
לא יודע... אמר השני, אני בכל זאת חושב שיש משהו, פשוט שונה מכאן.
די, אין כלום, עובדה שאף אחד מעולם לא חזר משם. הלידה זה סוף החיים, ואחריה יש רק חשיכה.
טוב, בכל זאת אני מאמין שלפחות נוכל לראות שם את אמא והיא תדאג לנו.
אמא? אתה מאמין באימא? אז איפה היא עכשיו?
היא סביבנו, ענה השני, היא בכל מקום. היא מקיימת את החיים שלנו. בלעדיה לא היה העולם הזה.
אין הגיון במה שאתה אומר אמר הראשון, עובדה שאנחנו לא רואים אותה... היא לא קיימת.
לזה השיב השני: לפעמים כשאתה בשקט אתה יכול לשמוע אותה, אתה יכול להרגיש שהיא שם. אני אומר לך, אני מאמין שיש מציאות לאחר הלידה ואנחנו כאן כדי להכין את עצמנו למציאות הזו...
קצת מוסר השכל לשאלות שלנו על החיים שאחרי המוות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.