דפים

יום שישי, 30 במאי 2014

"נשׂא את ראש בני גרשון"

פרשת השבוע "נשא" מפי מזכה הרבים הסופר הרב מנחם אזולאי שליט"א:

לשאת את הראש אל ה' זה להבין שרק הוא יושיע אותי. שבעת צרה, רק אליו אני צריך לברוח. התנועה הזאת זה לא איזה תנועה מיכנית, זה ביטוי לרצונות, לכיסופים, לגעגועים. זה תחינה אל ה' שיחוס עליך, וירחם עליך וירחיב לך. צריך לדעת שהאדם נשלח אל זה העולם רק כדי להכיר את בוראו, לפרסם ולגלות את ה' בעולם. לכן כל כך חשוב שהכל יהיה לשם שמים, למען שמו באהבה. אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים (מנחות קי).

אנחנו כל הזמן מחזיקים טובה לעצמנו. לומדים תורה, מתפללים, עושים חסד עם השני ומחזיקים טובה לעצמנו. כמה חבל, שהרי כך אנחנו מפסידים את כל האור. נכון, יש שכר על כל דבר טוב עושים, אך השכר גדול פי כמה, האור שאפשר לקבל גדול פי כמה כשעושים הכל לכבוד ה'. צריך לעצור והרבה להתבונן. לפני שעושים משהו, ואחרי שעושים. ה' תעזור שזה יהיה לשם שמים, שזה יהיה לכבודך ולא לכבודי ח"ו, תעזור לי לעשות את הדברים לא כדי לקבל כבוד, תציל אותי מהגאווה הזאת. המדד שלנו זה לא הרבה או מעט. המדד זה לשם שמים. כמה שיותר לשם שמים שאדם זוכה, הוא זוכה לאור גדול יותר.

אמונה זה להבין שעיקר הנסיון שיש לכל אחד ואחד כפי בחינתו, זה להאמין שגם כשקשה לו, גם כשהוא בירידה, גם שם נמצא ה'. הבעיה שאנחנו מתייאשים מהר מדי וקשה לנו להאמין שגם בתוקף הירידות והנפילות, במיוחד כשהן גדולות וקשות, גם שם נמצא ה' ואין לנו לאן לברוח אלא אליו יתברך. לכן כל כך חשוב להתקרב לצדיק האמת, שמחזיר אותנו אל ה' מכל מקום שנפלנו אליו, שמחמם לנו את הלב, שנותן לנו תקוה, שמראה לנו כמה גם אנחנו קרובים אל ה'.

"כשאדם מבין שדבר גדול ודבר קטן, הכל ממנו יתברך, אז הוא זוכה להגיע לאריכת אפיים נפלאה ביותר, ולא מגיע לשום כעס והקפדה כי הוא מבין שאין בלעדיו כלל והכל רק ממנו יתברך. או אז זוכה לחיים נעימים ומתוקים, ולא מפחד משום בריה וחי בבטחון חזק, בשלוה ובישוב הדעת. צריך שוב ושוב לחזק עצמנו באמונה פשוטה שהכל מושגח בהשגחה נוראה ונפלאה וכל ענייננו והצלתנו וישועתנו תלויים רק בידו יתברך ולא ביד בשר. כשאדם חושב שבכחו הוא עושה, אז עוברים עליו יסורים קשים, והוא מתקוטט עם כולם וממרר את חייו במרירות גדולה מאחר והוא חושב שהכל תלוי בו, וכשלא הולך לו כמו שרוצה, אז נשבר לגמרי.

צריך לשנן שאין שום טבע כלל והאדם בלי השם יתברך הוא לא כלום. אמונה כזו תכניס בו אריכת אפים לסבול כל מה שעובר עליו, ברוחני ובגשמי, בין מעצמו בין מאחרים. כל זמן שהוא עדיין מתעצבן מכל מה שעובר עליו, זה סימן שעדיין רחוק הוא מהאמונה הקדושה. צריך לדעת שאי אפשר לבטל שום דין ויסורים, שום קטרוג וגזרה רעה, כי אם על ידי מידת האמונה הקדושה. ועיקר העצה רק לצעוק אליו יתברך בקול חזק מעמקי הלב, ויבקש ויתחנן מלפניו יתברך שיושיעו ויוציאו מהבוץ והחושך שנפל בו. בזה שאדם צועק אליו ומבקש ומתחנן לפניו, זה בעצמו אמונה.

שבת שלום.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.