על מי עובדים בויאן עיון בויקיפדיה מגלה ומוכיח כי האדמורי"ם מסדיגורא הם אלו שטיפלו בענין

לכבוד הרב חיים שאולזון

כירושלמי שאינו חסיד רוז'ין אבל בקי במחלוקת הזו כבר עשרות שנים, ראיתי את מה שכתבתם בענין המחלוקת בין בויאן לסדיגורא על בית הכנסת 'תפארת ישראל' מבקש אני להביא לתשומת לבך את 'ויקיפדיה' שם תמצא את הפרטים המדוייקים שם נאמר במפורש כי האדמו"ר מסדיגורא הוא היורש, בשעתו הסבירו כי הסיבה להפסד בויאן שרצו להיות יורשים בלעדיים, מפני שהאדמו"ר מסדיגורא הוא בן אחר בן ויש לו דין של יורש ואילו האדמו"ר מבויאן אינו בן אחר בן ואין לו חלק בירושה הזו

עוד נאמר ותקרא טוב ותמצא, כי אדמור"י סדיגורא הם אלו שטיפלו בשיקום המקום ולכן הם קיבלו זאת, שולח אני לך כאן את הלינק למקום ואדרבה נראה מה יש לבויאן לומר על כך, אם הם מכחישים זאת שיביאו הוכחות

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%91%D7%99%D7%AA_%D7%94%D7%9B%D7%A0%D7%A1%D7%AA_%D7%AA%D7%A4%D7%90%D7%A8%D7%AA_%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C

לקריאת הכתוב בויקיפדיה בענין זה כנסו לכאן:

 

בניית בית הכנסת

בית הכנסת נבנה בשנות השישים של המאה ה-19 על ידי חסידי רוז'ין וסדיגורא, ונקרא "תפארת ישראל" על שם רבי ישראל פרידמן מרוז'ין שהרים את התרומה לקניית המגרש שעליו נבנה בית הכנסת. המסורת מספרת כי רבי ישראל תרם את הכסף לקניית המגרש בדחיפות, מאחר שאנשי הכנסייה הרוסית-פרבוסלבית עמדו לרוכשו על מנת לבנות בו כנסייה. על פי המסורת, הצאר הרוסי ניקולאי הראשון, שעמד מאחורי ניסיון הרכישה, רתח מזעם כאשר שמע שהיהודים הקדימוהו בשליחותו של רבי ישראל מרוז'ין, והכריז "פעם נוספת ניצח אותי היהודי ישראל פרידמן" (רבי ישראל נמלט מרוסיה מפני הצאר ניקולאי). הרוסים נאלצו לרכוש שטח מחוץ לחומות העיר העתיקה, והוא השטח המכונה מגרש הרוסים.^{[דרוש מקור]}
תוכנית בית הכנסת כללה בית מרחץ ומקווה בקומה תחתונה, בית הכנסת אורחים, בית מדרש ותלמוד תורה מעליהם, ובקומה העליונה את בית הכנסת‏^[2].
גם לאחר רכישת הקרקע נותרו מכשולים רבים בדרכם של בוני בית הכנסת. על הקרקע שנקנתה עמד קבר שיח מוסלמי בשם אבּו‏ּ‏שוש והיה צורך לפנות את הקבר מהמתחם שיועד לבית הכנסת. גם קבלת האישור לבניית בית הכנסת לא הייתה קלה ונדרשה התערבותו של האישית של הקיסר פרנץ יוזף על מנת שיתקבל הרישיון המיוחל. הבנייה החלה בשנת 1857 ונמשכה שנים ארוכות, עד לשנת 1872.
הרוח החיה בהקמת בית הכנסת היה ניסן ב"ק שהיה איש ציבור ירושלמי ומראשי חוג החסידים בירושלים. ניסן ב"ק גם היה גבאי ראשי בבית הכנסת עד למותו בשנת 1899. עקב כך נקרא בית הכנסת בפי תושבי ירושלים ביידיש : 'נישע'ס שול' כלומר בית הכנסת של ניסן ומכאן שמו השני של בית הכנסת 'ניסן ב"ק'. ניסן ב"ק אף תכנן את הבניין בעצמו והוא שאב השראה רבה מבניין בית הכנסת החורבה. בעניינים הנדסיים מסובכים נעזר באדריכל רוסי שהשתתף באותה העת בבניית מגרש הרוסים.
כלי כסף וזהב רבים נשלחו לבית הכנסת, מחסידים ברוסיה וברחבי אירופה‏^[3] בית הכנסת נבנה בגודל של 11 מטר מרובע והתנשא לגובה רב יחסית לאותה תקופה. בניית בית הכנסת עלתה הון רב ובשלב מסוים אזל הכסף, ולא ניתן היה להשלים את הבנייה. כך נשאר בית הכנסת ללא כיפה.
האגדה מספרת שבראשית שנת 1870 התארח הקיסר פרנץ יוזף בבית הכנסת (כחלק מסיורו במזרח התיכון לרגל פתיחת תעלת סואץ) ותמה מדוע אין לבנין כיפה, הוא נענה בתשובה: "אדוננו הקיסר, בית הכנסת הסיר את כובעו לכבודך". הקיסר הבין את הרמז ותרם את סכום של אלף פרנק צרפתי שנדרשו לבניית הכיפה והשלמת בית הכנסת.
כיפת בית הכנסת נצבעה בצבע ירוק והדבר הרגיז את המוסלמים שכן הצבע הירוק מקודש בקרב המוסלמים. בעיתון הלבנון מכ"ב אלול, תרל"ג (25 בספטמבר 1872) מסופר על כיפת בניין בית הכנסת תפארת ישראל באלו המילים:

	"הישמעאלים ישומו וישרוקו ויחרקו שן בקנאתם... ומה עצמו חרונם בראותם הצבע הירוק אשר על כיפת בית הכנסת, כי צבע ירוק קדוש הוא לישמעאלים..."

בעיתון הצבי משנת 1887 (יט באייר, תרמ"ז) מסופר כי הברון רוטשילד שידע שצבע הכיפה הירוק גורם לעוינותם של המוסלמים כלפי בית הכנסת, שלח כסף לגבאי בית הכנסת נסים ב"ק (ייתכן כי זו שגיאת כתיב והכוונה היא לניסן ב"ק) לצבוע את כיפת בית הכנסת בצבע אחר.

פעילות בית הכנסת

בחודש אב ה'תרל"ב נחנך בית הכנסת. לכבוד המאורע חילקו, בהוראת ר' ניסן בק, לחם ובשר ל-400 מתושבי העיר העתיקה, אשכנזים וספרדים‏^[4].
בית הכנסת היה כה מלא במתפללים, עד שחלקם נאלצו להביא כיסאות מהבית, מחוסר מקומות ישיבה פנויים‏^[5].
הרבי מרוזין התבטא לפני הקמת בית הכנסת על חשיבותו, ואמר שבזמן שהיה בית המקדש קיים, היו התפילות של כל יהודי עוברות ועולות ממקום המקדש, ועתה, בזמן הגלות, יעברו התפילות דרך מקום בית הכנסת תפארת ישראל‏^[6].
יהודים רבים ברוסיה בהם צדיקים מפורסמים, קנו מקום ישיבה בבית הכנסת, חלקם בשל הסגוליות שבדבר - למרות שלא התכוונו לעלות לארץ ישראל. כל רוכש קיבל מסמך בעלות שנקרא "ספר המקנה"‏^[7].
בתחילת המאה ה-20 המשיך בית הכנסת להיות מלא במתפללים, למרות ההתפתחות הגדולה של היישוב היהודי מחוץ לעיר וירידת מספר המתפללים בבית הכנסת החורבה, בגלל שזקני החסידים המשיכו להתגורר ליד בית הכנסת. אולם כלי הכסף של בית הכנסת מושכנו במסגרת נסיון לא מוצלח להרחבת הדרך ליד בית הכנסת על חשבון חצר הקראים שיצא מכלל שימוש ולמתפללים לא היו את האמצעים לפדותם‏^[8]. עם כל גודלו של בית הכנסת, תיארו אליעזר בן יהודה בשנת 1910 במילים‏^[9]:

"אפילו שני הבניינים היותר חשובים והיותר גדולים של היהודים, בית הכנסת הגדול של ר' יהודה החסיד ובית הכנסת תפארת ישראל, אפילו שני אלה הבניינים שבפנים הם עושים רשם פחות או יותר הגון, גם הם מבחוץ - חורבות ולא יותר! חורבות גדולות, חורבות חדשות, אבל חורבות."

כשכנו, בית הכנסת החורבה, שימש גם "תפארת ישראל" כעמדה ללוחמי הרובע היהודי במלחמת העצמאות.
במלחמת העצמאות, לאחר כיבוש העיר העתיקה בידי הירדנים, הרסו הירדנים את בית הכנסת ובזזו את תכולתו‏^[10], ורק חלק מחזיתו שרד. את בית הכנסת החורבה הרסו הירדנים עד היסוד. היו אלו שני בתי הכנסת הגדולים והמפוארים בעיר העתיקה, שהתנוססו לגובה רב, מעוטרים שניהם בכיפה גדולה, בדומה למסגדים שעל הר הבית.

אתר בית הכנסת כיום

לאחר שחרור העיר העתיקה ויישובו מחדש של הרובע היהודי ביהודים, נותרו שרידי בית הכנסת על תילם ולא שוחזרו. חזיתו המעוטרת של בית הכנסת מזכירה מאוד את חזית בית הכנסת העתיק בברעם שבגליל העליון, שכנראה נתן השראה לבוני בית הכנסת. במרתף בית הכנסת עדיין ניתן בקלות להבחין שרידי מקווה הטהרה שהיה בבנין.
שרידי המבנה שוכנים ב"רחוב הקראים": מדרומו ומזרחו של האתר הוקם בניין ישיבת הכותל וממערבו בניין מגורים בו שוכן בית כנסת קראי (אחד מבין 12 בתי הכנסת הקראים הקיימים בישראל).
באתר הוצבו שלטי הסבר הכוללים תמונות מהווי בית הכנסת המקורי.

תוכניות לשיקום בית הכנסת

לאחר מלחמת ששת הימים עלו ובאו חסידי בית רוז'ין בראשות אדמור"י השושלת, ובראשם זקן השושלת רבי שלמה חיים מסדיגורה (רבי שלמה'ניו). הם כאבו את החורבן והחלו לפעול ולהפעיל למען חידוש בית הכנסת. הוקם ועד חסידים לטיפול בעניין אך מאמציהם נכשלו.
רבי אברהם יעקב מסדיגורה, פעל בתקופת כהונתו כאדמו"ר להשבת "תפארת ישראל" לקדמותו, והטיל על שניים מחסידיו, אלימלך שפירא ואברהם יעקב זילברשלג, לפעול לחידוש בנין בית הכנסת. נציגי האדמו"ר מסדיגורה ניהלו דין תורה ממושך בבית הדין הרבני האזורי ובבית הדין הרבני העליון כדי להוכיח את הבעלות של חסידות סדיגורה בבית הכנסת, ובסופו של הליך ניתן פסק דין חד משמעי המורה על הקנין של יורשי רבי ישראל מרוז'ין ובראשם האדמו"רים מסדיגורה ובויאן על בית הכנסת.
לצד שימור האתר ושרידי בית הכנסת כאתר תיירות, מתקיימת פעילות לשיקום בית הכנסת, כפי ששוחזר בית הכנסת החורבה. עם חידוש ההתיישבות היהודית בעיר העתיקה, התגורר בשכנות לבית הכנסת רבי משה שטיגליץ-אריאל (אביהם של הרב יעקב אריאל והרב ישראל אריאל). הלה, חסיד בויאן מבית רוזי'ן, שהרבה להתפלל בבית הכנסת לפני חורבנו, החל לפעול לשיקום בית הכנסת, וניהל מגעים עם גורמים שונים לשם כך. הוא יזם מחקר על צורתו המקורית של בית הכנסת, ואף הזמין ציור ענק (10 מ"ר) של חזית בית הכנסת, מדויק בכל פרטיו. הציור מוצב כיום במשרדי מכון המקדש, מקום מגוריו של משה שטיגליץ-אריאל עד לפטירתו. הרב ישראל אריאל, יו"ר מכון המקדש, ממשיך לקדם את היוזמה לשיקום בית הכנסת, כהמשך לשיקומו של בית כנסת החורבה, וזאת במקביל לפעילות חצרות חסידי בויאן וסדיגורה.
בשנת תש"ע הקציבה החברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי מיליון ש"ח לצורך תכנון ראשוני של שחזור בית הכנסת. המליונר היהודי ואדים רבינוביץ שמימן חלק ניכר משחזור בית הכנסת החורבה, הבטיח להשתתף במימון שחזור בית הכנסת תפארת ישראל. בנובמבר 2012 אושרה תוכנית בית הכנסת להפקדה בוועדה המחוזית לתכנון ובנייה‏^[11].
בנובמבר 2012 אישרה הוועדה המחוזית את התוכנית לשחזור בית הכנסת‏[