הכאב שבכאב

מאת מנחם מן

בני משפחתו של הרב משה דון אברבנאל ידעו כל טוב, מזונותיהם קצובים היו מראש השנה ועד בכלל ובשפע. בגדיהם ולבושם כיאה לבני מלכים של ממש ואף הנהגותיהם בחיי היום יום לקוחים היו מבתיהם של אצילי ושועי ארץ. הן אמת שאבי המשפחה ר' משה זה, שר היה בבית אדון העיר וכישרונותיו הרבים הם שעמדו לו לטפס שלב אחר שלב בסולם הדרגות עד למעמדו הנוכחי שבו לא ידע מחסור מהו, ובנחת היה מכלכל את בניו וחתניו הסמוכים על שולחנו. מרבה היה אבי המשפחה להיטיב עם כל בני עירו יהודים ושאינם, ובכך גדלה חביבותו שבעתיים. וכגודל תפנוקם של בני הבית הרכים כך גודל עדינות נפשו של השר ר' משה; בשרו מעודן ומזונו באנינות הטעם ובהיגיינה מרובה עד למאד, מאכל הנכנס לפיו היה מזוקק בתכלית ההידור כסולת בת סולת וכליו, שבהם היה אוכל ושותה היו נרחצים תדיר, שהרי שר בבית המלך הוא, והנהגותיו באצילות הם.

גלגל אחד יש ביקום והוא העולם, עיתים נמצא בן האנוש בתחתית ארץ ובשפל מדרגה, ולימים עם סיבובי גלגל המזלות מתרומם אט אט שרו של אותו אדם ומעמידו בראש המעגל עד לסבב הבא. ובהגיע עתו של פלוני בן פלוני להתרומם ולהתעשר, התהפך לאיטו הגלגל -מרומם נדכאים ומשפיל רמים- עד שהגיע למקומו של ר' משה דון אברבנאל והשלים סיבובו; עליונים למעלה ותחתונים למטה. והשר בנכבדותו מקדש שם שמים ומברך את מי שלקח על מה שנתן. אוצרות הבית נמכרים אט אט, תחילה המיותרים שבהם ואחר כך אף הנצרכים, רהיט אחר רהיט כלי אחר כלי נפרדים מבעליהם ועוברים ידיים לכל דיכפין. דמעות רותחות זולגות ונקברות בעפר ארץ, ייסורים ויגון עוטפים את הטרגדיה, וידיהם הענוגות של בני הבית אורזים מטלטלים ממעט שנותרו ושמים פעמיהם לכפר הסמוך, שם מצא האב האומלל מקום עבודה כבורסקאי המעבד עורותיהם של בהמות סרוחות, מורט שערותיהם ומלבן צואה שעל גביהן. גדולה המכה לבני הבית אך גדולה שבעתיים היא המהלומה שניחתה על השר לשעבר האיסטניסט והעדין; נפשו האצילית לא יכולה הייתה לעמוד בעומס הטינופת והלכלוך והדבר נתן את אותותיו אף בתואר פניו ובעור שעל ידיו שהשחיר והתקשה כיאה לבורסקאי השוהה רוב היום והלילה בבית עורות. אך כגודל סבלו כך גודל אמונתו. ומה שלא עושה כורח המציאות עושה ההרגל, יום ועוד יום של פיחות מעמד הם שנתנו את הכח להתמודד עם מה שיש, להתרגל למצב ואף לראות את הדברים הטובים שבו. בכל עת של שבר או נפילה היה ר' משה ניגש לחדר צדדי פושט מעליו את בגדיו הסרוחים ולובש את גלימתו הישנה, גלימת השר, אותה לא הסכים למכור גם כשחסרה פת מהבית וכשהיה עומד כך מעוטר בבגד השרד הייתה חוזרת התקווה לפעפע בליבו; הן גלגל סובב בעולם לטוב ולמוטב.

כבר היה נראה כי השלווה תפסה מקומה בבית משפחת אברבנאל וסרה עננת התוגה, אלא שכאבי בטן עזים שחש אבי המשפחה בתדירות רבה הם אלו שהעלו את מפלס החרדה והשביתו השמחה. רופא מבני הכפר שהוזעק לביתו של ר' משה ומצאהו ממרר בבכי על תוקף כאביו הבלתי נסבלים, אבחן על אתר כי הגביר לשעבר סובל ממעיו העדינים שלא התרגלו למאכלי הכפר הגסים ואינם מעכלים נכון את המזון הבלתי מסונן, ומשכך אין ארוכה למכתו אלא הזמן שיחלוף. וכך יום אחר יום בשעת לילה היו נשמעות צעקותיו האיומות של ר' משה המעידות על כאבי תופת עזים תוך שהוא בוכה ומיילל. והנה, לאחר כשנה של סבל ומכאוב נרשמה רגיעה קלה בכאביו של האב וזעקותיו פחתו והלכו. אלא שבני הבית הבחינו לפתע כי פניו של ר' משה אינם כתמול שלשלום ותוגה עזה פושטת בהם. שוב הוזעק רופא ולאחר סקירות באיבריו פנה אל החולה ושאל: "הלא איברך תקינים ואף קיבתך כשירה ומדוע אם כן תתלונן?" תשובתו של השר לשעבר היא שהפתיעה את כל הסובבים: "על כך אני בוכה אדוני הרופא, על שכבר אין אני חש בכאבי בטן והורגלתי למאכלי הכפר הגסים, דבר המצביע על כך שעדינות נפשי כבר ניטלה ממני – על גסותי אני בוכה".