חרפת ביתר עילית

מאת אריאלה

השבוע פורסם בכלי תקשורת שונים על גופת אדם, בעל משקל רב, שפונתה באמצעות מנוף מהעיר ביתר עילית.

בעיתונים המקומיים של העיר, שבד״כ מחפשים בנרות אייטם כלשהו, לא נמצא אף איזכור ולו קטן למקרה. למה??

כי זה לא כל הסיפור.

 וכל הסיפור - הוא בושה אחת גדולה עבור העיר כולה!!

קראו לו דניאל, אדם בודד שכל משפחתו התרחקו מיהדותם נישאו לגויות ועזבו את הארץ.

דניאל היה מגיע אלינו לפעמים לארוחות שבת, כשפוטר מהעבודה הצענו לו לבוא לסעוד את סבא שהיה אז אחרי ניתוח. הוא היה בחור טוב שחיפש עם מי לדבר, חי על עבודות מזדמנות, ולא ממש ידע להתמודד עם העולם בחוץ.

אחרי חובות רבים שצבר, ביתו נלקח ממנו והוא עבר לגור בשכירות בשכונה אחרת.

מדי פעם יצא לי עוד לראות אותו ולהבין שהאוכל הפך לידידו הקרוב והיחידי..

השבוע יצאו כל השכונה לחזות במנוף שבא לפנות את גופתו.

מי מצא אותו מת??

אז זהו שאף אחד.

פשוט הריח מהדירה שלו היה כבר ממש נורא..

דניאל בגיל ה - 40 נמצא במצב ריקבון שהמיחם מהשבת על הפלטה עוד דולק..

בויקיפדיה על  ביתר עלית - עיר התורה והחסידות, תמצאו שהיא עומדת על שלושה דברים בינהם גמילות חסדים ומתפארת בכמות הגמ״חים שקיימים בה.

ואני שואלת מהי גמילות חסדים? גמ״ח כלי עבודה? גמ״ח מזוזות? 

מה לגבי ׳מה שלומך?׳ ליהודי שיושב בבית כנסת לידך?

איפה היה דניאל היום אם שכן היה יורד אליו עם איזו צלחת צ׳ונט בשבת ומוצא אותו לא מרגיש טוב ומזעיק עזרה?

איך יתכן שבעיר כ״כ קטנה בה כולם מכירים את כולם, בעיר בה כל אחד יודע לספר מה מצב השלום בית בין שכנו לזוגתו. אף אדם לא התעניין במי שבאמת היה כ״כ זקוק להתעניינות?

איפה הרווחה היתה שאדם כזה נזרק מביתו?

איפה היה האברך שמפגין באתרא קדישא, מתוך אידאולוגיה לכבוד המת, כשגופת שכנו מתרקבת מתחת לדירתו?

בד״כ שאדם מהעיר נפטר ל״ע, יתכסו הרחובות במודעות ענק עם שמו באותיות קידוש לבנה בתוספת תארים מכבדים. מיד לאחר מכן ב׳שלושים׳ יפורסם בעיתונות על עצרת תפילה והתעוררות  עקב האסון הכבד.

מין הראוי, ועל אחת כמה וכמה, במקרה דנן לקיים עצרת התעוררות כזו בה ישאלו את עצמם רבני העיר, קברניטיה וכל תושב בעיר האם ידנו לא שפכו את הדם הזה?!

אם הצלחתי במילים מועטות אלו לעורר ולו אדם אחד לשים לב יותר לזולתו, יהיה זה לעילוי נשמת דניאל ז״ל פרידמן.