השם 'אדמוני' חשד כי היא ספרדיה ולא רצה לדבר איתה רק כשגילה כי היא אשכנזיה היא הפכה להיות ראויה

הסכיתו למעשה הבא: (שמלבד פרטים מזהים הכרחיים הוא אמיתי וכואב, לא פחות מאשר מפחיד ומצמרר יחדיו.)

קוראים לה יעלי אדמוני. כל ציוניה היו 9 ומעלה, מידותיה תרומיות, צנועה וחסודה, בת תלמיד חכם, בת ישראל במיטבה.

בחוצפתם של הוריה היא נרשמה לסמינר אשכנזי ידוע, בלא שהיא מצטיידת בפרוטקציות כלשהן. סוג של ביטחון עצמי שאינו מוכר במחוזותינו.
…

אחר כמה בירורים נכבדים אצל יודעי ח-ן, הוריה נרמזו כי חבל להם על הזמן וכדאי שיתארגנו בדרך המובילה אל הסמינר הספרדי המקומי ואל להם אפילו להשתעשע בדמיונות שווא. או אז, סגר הרב אדמוני את גמרתו הגדולה, הודיע לחברותא בכולל כי לצערו היום נגזל ממנו שלא באשמתו והוא שם פעמיו אל משרדו של מנהל הסמינר האשכנזי הממאן הנכבד.

שם בחדר ההמתנה, ישב הוא וזקנו הגדול, שעה ושעתיים שמא יציץ עליו בעל הבירה ויעניק לו כמה שניות של חסד במשרדו הממוזג.

"באופן עקרוני, הרב לא מקבל הורים של בנות שעדיין לא התקבלו", לאטה לו בלאט בחורה רחומה שהבינה, שעלול האיש לחכות כאן בביזיון עד שהשרת יספר לו בערבו של יום שהרב כנראה התאדה לו מהדלת האחורית של משרדו.

בשלב זה הוא החליט לנהוג כמנהג אסתר המלכה, ולחדור אל המשרד פנימה אף שלא נקרא אל המלך זה שלושים שנה. לא הייתה ברירה אחרת. שם בפנוכו הוא שאל בעדינות, הייתה לו תחושה שלא בררו כלל על בתו אלא הישר השליכוה מעל פניהם. ככה הוא הבין מכל מי שהיו אמורים לברר אצלו.

כאן בא תורו של המנהל להסביר לו בנועם ובחיוך מתקתק השמור למסרבים, איזשהו שקר כלשהו וחסל.

בשלב זה הגיעה ההפתעה.

רגע לאחר שהאב שב אל הדלת, הוא סב על עקביו ואמר למנהל המופתע: תראה, יש לי תחושה שאתה סבור שהשם 'אדמוני' הוא שם ספרדי. לפיכך כנראה אפילו לא טרחת לברר על בת ישראל את המינימום המתבקש, כי ספרדייה לא שווה בעיניך אפילו את זה.

ובכן ברצוני לספר לך שסבי שהיה ניצול שואה ושמו היה "רוט" והוא שינה את שמו ל"אדמוני", כיוון שהשם רוט הזכיר לו את אחד הקלגסים הנאציים הטראומתיים שהיו במחנה.

מפני מצוות כיבוד אב, כיבדנו את רצונו על כל המשתמע מכך, ואתה יכול לשמוע פרטים נוספים אצל הרב רבינוביץ, שהוא חתנו הראשון של אבי, או אצל זילברברג המחותנים האחרונים שלנו. ותסמוך עליהם שהם עשו את כל בדיקות הסי-טי והאמ-אר-אי או הד.נ.א. האפשריות. הם יודעים איך. יש להם גם מנהל במשפחה.

כך סיים הרב אדמוני את נאומו ויצא את חדר המנהל, שנותר כולו אדמוני ופעור גבות עיניים עד למקסימום האפשרי.

כמובן שכעת התחלפו היוצרות. כעת המנהל אץ-רץ אחר האב הנינוח כשהוא ממלמל לזקנו שוב ושוב מילות התנצלות והבהרה, עטופים בהתעניינות כנה ורגישה אודות יעלי הנעלית.

כאן זקף הרב אדמוני-רוט את קומתו באחת, והבהיר נמרצות כמו שרק בני משפחת רוט ואבות אבותיהם יודעים לומר בנחרצות: "ר' איד, מנהל יקר, אני עשיתי את שלי, כעת תפקידך שלך הוא לברר אודות טיבה של הבת וסגולותיה. אם לא עשית זאת עד כעת, עשה זאת כעת. וטוב מאוחר מלעולם לא…"

כותב השורות שמע את הסיפור מכלי ראשון, הזלנו דמעות יחד, הרב אדמוני הסביר לי את פלגי המים שירדו מעיניו. "שם במשרד הבנתי לראשונה, כי כאשר מדובר בבת ספרדייה הללו אינם אפילו טורחים לברר את המינימום שבמינימום. אפילו לא בשביל לדעת שהיא גם לא ספרדייה בכלל".

מי שנדחה יוכל אולי אפילו להתנחם בזה. הם לא מצאו כל חסרון בבתך המצוינת. אל דאגה. הם אפילו לא ניסו לברר מאומה.