מלחמה קשה התנהלה האם להרשות לו להגיע, ותופתעו היה זה הרב שטיינמן שאמר כי אם הוא מבקש להגיע למען האחדות חייבים להרשות לו לבא בשביל להוכיח שהיהדות החרדית הכל מקצה לקצה מאוחדת בענין הזה, אבל כמובן בכמה תנאים, הראשונה, שהוא מתחייב לקבל את ההחלטות כפי שסוכם על ידי הרוב של כל שלשת המועצות. הבעיה שלו היתה סעיף הקובע כי ימשיכו להתייצב בלשכת הגיוס, אבל ידע כי אם יתעקש הוא ישאר בבית אז הוא וויתר והגיע
ועכשיו נשאלה השאלה היכן יישב, הוא רצה לשבת לצד הרב שטיינמן להוכיח כי הוא לפחות משנה לו, אבל בשום אופן לא הסכימו טענו כי מאחר ויש לו 'מועצת' משלו, ומאחר וסוכם שכל מועצת תשב בנפרד אז גם אותו יושיבו כמועצת נפרדת בין דגל התורה לבין הספרדים, לא היתה לו ברירה ונאלץ לאכול אותה, הוא ישב בפינה ממש כמו מסכן ואומלל, ואיש לא הסתכל לכיוון שלו, הוא לא נאם לא היה שותף לכלום פרט שישב שם ואחר כך הלך כמו כולם
האמת היא שרק ארבעה דיברו, ועוד אחד אמר פרק תהילים, כך שמבחינה זו לא היה זה בזיון שהוא לא מדבר תשעים אחוז מן המשתתפים לא דיברו, אבל המציאות שבעבר הוא היה יושב תמיד למעלה ומוביל והפעם ישב בפינה ואחרון, לא היה צריך יותר מזה לחוש איך שהוא נפל מאיגרא רמי לבירא עמיקתא
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.