דפים

יום שישי, 28 בפברואר 2014

לא נעים כשמציבים מראה מול הפנים...

בכל פעם שראשי הציבור החרדי מזכירים לנו שבחורי הישיבות הם חומת המגן היחידה של עם ישראל, אני נזכר במתחם הנטוש של ישיבת הנגב בנתיבות בתקופת מבצע 'עפרת יצוקה'. כשהגעתי אז לישיבה החרדית הוותיקה (שנקראה בעבר ישיבת עזתה), פגשתי שם רק את עובדי התחזוקה, תושבי נתיבות. ראש הישיבה הרב יששכר מאיר זצ"ל, החליט אז להעביר את תלמידיו למוסדות ישיבת שערי ציון בבני ברק עד יעבור זעם. גם בישיבה הקטנה הסמוכה לישיבת הנגב, בה לומדים הבחורים הצעירים לא מצאתי נפש חיה באותו ביקור.

לעומת זאת, במרחק כמה מאות מטרים משם, נרשמה תפוסה כמעט מלאה בישיבת ההסדר של נתיבות. תלמידי ישיבת ההסדר חילקו אז את זמנם בין לימוד תורה בבית המדרש לבין לקיחת אחריות על תחזוקת המקלטים המשותפים בעיר. בין תצפיתנות מטעם העירייה על מקום נפילת הטילים בעיר, לבין התמודדות עם נפילתו של חברם לישיבה סמ"ר דביר עמנואלוף הי"ד בקרבות בעזה.

אלו שדוגלים בשילוב ספרא וסייפא הוכיחו את דבקותם בדרך המשלבת גם בזמן אמת. לעומתם, אלו הטוענים ש"התורה מגנא ומצלא", כלומר מגנה על עם ישראל ומצילה אותו, תפסו את הרגליים וברחו מבית המדרש מייד עם נפילת הטיל הראשון.

(-אלישיב רייכנר טעימה מהטור 'רחוק מהעין'. מחר בסוף היומן של מקור ראשון

תגובה 1:

  1. האמת העירומה על רמת האמונה האמיתית בקב"ה של החרדי הממוצע......

    השבמחק

שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.