עשרת הדיברות להורה עם ילד שיוצא בשאלה

מאת עקיבא וויינגרטן

בתקופה האחרונה יצא לי להכיר מקרוב לא מעט יוצאים בשאלה, כאלו שגדלו בציבור החרדי, חלקם במשפחות מסלתה ומשמנה של הציבור, מוכרים ומכובדים, אבל בשלב מסוים החליטו לזרוק את הכל ולהצהיר על עצמם כ'יוצאים', ההורים שאינם יודעים איך להגיב עושים טעויות שאחריתו מי ישורנה, לכן חשבתי ללקט את עשרת הדיברות.

א. תפסיקו לחשוב שזו בעיה שביכולתכם לפתור אותה.

יש הרבה סיבות שבן אדם מחליט ביום בהיר לזרוק הכל, רובים סבורים על עצמם שזה בה ממקום מושכל, אך בהרבה מקרים הכל נובע מבעיות רגשיות ואין ליוצא דבר נגד הקב"ה, אבל איך שלא יהיה, אם הוא הגיע למקום כזה על אף החינוך שלכם, סביר להניח שכבר נכשלתם, זאת אומרת שהסיכויים שלכם לשנות משהו עכשיו שואפים לאפס.

ב. ובכלל תפסיקו להתייחס לזה כבעיה

אם יש סיכוי שביום מן הימים הבן יכיר את בוראו מחדש, זה רק אם תפסיקו להתייחס לזה כבעיה, מה שיש לו כרגע זה 'שינוי בתפיסה', 'סולם אחר של ערכים', או 'מצב', שכלי או רגשי, אבל לא בעיה, שהוא ורק הוא יוכל להחליט על המשך דרכו. וגם אם זו בעיה, זה בהחלט לא שלכם, אני יודע שבהרבה מקרים ההורים מרגישים שהם נכשלו בחינוך ואני גם די מסכים עם הקביעה הזאת, אבל אל תוציאו את זה על הילד, זה רק יזיק.

ג. אל תיכנסו לוויכוחים איתו

כאן הרבה נופלים, הם חושבים שיש להם בטח תשובות לכל השאלות, אבל תבינו משהו, אם זה בא ממקום מושכל אז הילד חקר את הנושא הרבה מאוד זמן, ויש לו ידע בתחומים שלכם אין מושג עליהם בכלל, ואם מדובר במשהו רגשי תצטרכו דוקטורט בפסיכולוגיה בשביל השיחה, וגם אז הסיכוי להצליח לטפל במישהו במשפחה שוב שואף לאפס. הניחו.

ד. אל תשלחו אותם למחבתי"ם (מחזירים בתשובה)

אלו שממשיכים להתייחס לזה כבעיה שיש לפותרה, סבורים שהדוקטור הרצוי הוא אחד שמחזיר אנשים בתשובה, וההוא בטח יש לו את התשובות לכל השאלות. טעות! תתעניינו במשפחות של המחבתי"ם עצמם ותראו אצל כמה מהם יש ילדים חילונים, אז אם הם לא הצליחו עם הילד שלהם יש להניח שאין 100% הצלחה, והניסיון לדחוף את ילדכם לדבר איתו רק ירגיז אותו עוד יותר.

ה. אל תשלחו אותם לפסיכולוגים

אתם לא יודעים בוודאות שזו בעיה פסיכולוגית, כך שחבל על הזמן, הכסף ותקוות השווא שלכם, מקסימום תגידו לילד שאם הוא יחליט שהוא רוצה טיפול כזה, שאתם מוכנים לממן לו את זה, וגם אם יחליט שלא, הוא יזכור לכם את זה לטובה לתמיד. אבל אל תעלו את הנושא שוב.

ו. קבלו אותם איך שהם

אני יודע שזאת קלישאה והרבה חושבים שהם גם עושים את זה, אבל לא, אתם צריכים לקבל אותו בלב פנימה, כאן משחקים לא עובדים, הילד תמיד מרגיש אם זה אמיתי או מהשפה ולחוץ, אם עתיד ילדכם עדיין חשובה לכם, כאן הסיכוי היחיד שלכם להכשיר את הקרקע לשינוי עתידי. כן יש מקום להציב גבולות בתוככי הבית שלכם ולבקש שיכבד את אורחות הבית, אבל הוא עצמו כילד תמיד מקובל אצלכם, לא משנה מה הוא יעשה.

ז. אל תשאלו יותר מידי שאלות

הכוונה לשאלות מסוג אורחות חייו ואמונותיו של הילד, לפעמים עדיף לא לדעת הכל, ואם הוא ירגיש צורך לספר לכם שהוא מעשן בשבת, הוא יעשה את זה לבד. גם יש מקום להסתבכויות הלכתיות אם תדעו יותר מידי, אין חובה הלכתית לברר, וכל מה שלא יודעים בבירור אינו קובע. שאלו את הרב שלכם לגבי דברים ספציפיים (יין נסך, צירוף לזימון וכו') ופעלו בהתאם.

ח. כן תתעניינו בכל דבר אחר אצלו

הוא עושה עכשיו דברים שלא נראה לכם כחשובים אבל לו הם חשובים מאוד, כגון לימודים, פעילות בארגונים שונים, קריירה חדשה, חברים חדשים, שאלו בתחומים אישיים אלו, ללא ביקורת, ללא חוות דעתכם, פשוט גלו עניין.

ט. איך מסבירים את זה לשאר הילדים

אם יש לכם עוד ילדים קטנים בבית הם בוודאי ישאלו אתכם 'למה הוא עושה כך וכך', אבל זכרו, ילדים ברוב המקרים, ובאופן כללי, אינם צריכים תשובות ארוכות ועמוקות, מה שהם צריכים זו תשובה לשאלה שלהם, התייחסו לשאלה עצמה והשיבו, כן הוא מתנהג ככה, מבחינה הלכתית זה אסור מה שהוא עושה, אנחנו מתנגדים לזה, אבל הוא תמיד יישאר הילד שלנו ולכן הוא תמיד מוזמן לכאן. ובחיים אל תנסו להשפיע על הילד הסורר דרך ילדים אחרים, גם להם אין את האפשרות להשפיע עליו.

י. ואחרון חביב, המשיכו להרבות בתפילות, למענכם, למענו, ולמען כולם