הם נסעו לארץ משוכנעים כי פתרו את בעיית האולם ויש כינוס אבל כשנחתו למדו לדעת כי אין להם אהל המשטרה לא תאפשר בשום אופן כינוס של חמישים אלף איש באהל כזה

פלא היה שהם לא קלטו זאת, מתברר כי מי שעבדו והכינו את המקום והאהל הם ירוקים מי שאין להם כל נסיון מהעבר בנושא הזה, הם חשבו כי אם מאפשרים חתונות גדולות באהל כזה אז יאפשרו כינוס, ולא קלטו כי מדובר בהבדל רציני וכי אף פעם בעת חתונה יש בו זמנית יותר מעשרת אלפים איש ובדרך כלל נמצאים פחות מחצי

מי שעשו שם חתונות הם בעיקר באבוב שאינם מביאים לחתונה יותר מעשרת אלפים שזה המספר המותר לאהל כזה, וברוב הזמן יש בקושי כמה אלפים ואף פחות ולכן אין להם בעיה, לעומת זאת כאן מבקשים שבו זמנית יישבו ולמשך שעות חמישים אלף איש, ולזה המשטרה לא הסכימה בשום אופן

מתברר, כי נציגי גור ובעיקר יותנן בורנשטיין וחנוך זייברט לא יכלו לשוב לישראל מפני שהרבי מגור לא ישן בלילות היה ער וכל הזמן על הקו ביקש לדעת מה קורה, ורק לאחר שהם אמרו לו כי יש אהל וכי הכל מסודר הוא איפשר להם לשוב לשבת הביתה, אבל הם חטפו את שוק חייהם כשנחתו ושמעו כי אין אהל וכי אין אישור של המשטרה וכי אין כל סיכוי לאשר דבר שכזה מפני שזה חורג מדובר בפי חמש מן המותר על פי הכללים באהל שכזה

כאן צריך להבין כי ה'אהל' ככל שיהיה גדול השאלה היא כמה כניסות יש לו והיכן, המקום צריך להיות ערוך להצלת חמישים אלף איש משריפה או מכל דבר אחר אם חלילה קורה, ובלי התנאים הללו אי אפשר לאשר אירוע שכזה

המשטרה רק לאחר שלמדה כי זה לא חתונה וכי העם מתכוונים להביא המונים עצרה את הענין והודיעה כי אינה מאשרת כל כינוס במקום הזה ובאהל שכזה שיעבור יותר מעשרת אלפים איש