כמה מאות, מתושבי ירושלים,
בעיקר ירושלמים, חבושים בכובעי
"סופר" ירושלמיות, וחליפות
חלאט, מנכבדי קהילת "הישוב
הישן", ואנשים שהכירו את צדקותו, עניו וצנוע של "רבי חנינא", ספרדים, ליטאים, וסתם אנשים, עמדו בשמש הקופחת
הירושלמית, לתת את הכבוד האחרון, ל"רבי חנינא" שהיה צבעי, אבל רוב יומו היו בשיעורי תורה. ושמעו אודות
ההשואה לרבי חנינא בן דוסא "כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני, וחנינא בני דיו
בקב חרובין מערב שבת לערב שבת" לשמוע את הדרשות באידיש ברחוב חיי עולם, בבתי ויטנברג,
שנגמרו הדרשות שנמשכו כשעה, ע"י הגאונים רבי אלימלך חשין, הרב אהרון פישר, המקובל הרב זייט, הרב אריה לייב שפירא, ואז הקריעה, והקדיש נאמר ע"י בנו יחידו,רבי
יצחק מאיר, והציבור החל לשאת את המיטה, ופתאום, "טיפות
גשם" עבות, החלו לרדת מהשמיים, כולם הביטו בשמיים, ולא ראו עננים, השמש המשיכה להיות קופחת, אבל מהשמיים נתנו
חותמת מהשמיים על צדקותו של רבי חנינא.
"השמיים בכו על לכתו של רבי חנינא". זה היה תחושתו של כל אחד
שהיה במסע הלוויה של "רבי חנינא".
כל ימיו של "רבי חנינא" התפרנס בדוחק, מיגיע כפיו, היה צובע את בתי ירושלים, עורך זיפות על הגגות, והיה רץ משיעור תורה למשנהו,
והיה לומד מידי יום חמישה שיעורים
קבועים. וידע את כל התורה בע"פ.
מי שלא הכיר אותו, ראה תמיד יהודי
לבוש, בגדים ישנים, שהיה נראה דומה יותר, לקבצן
עני, מיהודי עצמאי שהתפרנס מיגיע כפיו.
ששאלתי אותו על גזירת גיוס תלמידי הישיבות, הוא ענה לי, "משום
שמזלזלים בבית כנסת שזה מקדש מועט, אסור
לדבר בבית הכנסת דברים בטלים, זה הלכה
מפורשת, בשביל זה הגזירה בשביל שאנשים
יפסיקו את זה, הגזירה תתבטל, אם אנשים יפסיקו לדבר בבית הכנסת"
רבים באו להתברך ממנו בשקט,
מי שידע להכיר את הצדיק הנסתר, שחי
בתוכינו, ששידר פשטות, עממיות, רצינות, יראת שמיים, וידע את המטרה העיקרית שלשמה
הגענו לעולם. תמיד הוא היה אומר לי את
המשפט: על אנשים שעוזרים לאחרים. "כל
מה שאדם עושה הוא עושה לעצמו". הוא
התכוון לומר, בסוף המצוות שעושה אדם עם
הזולת, הוא המהנה יקבל שכר למעלה, ולכן
הוא עושה את זה לעצמו. אין ספק שהוא יושב עכשיו בגן עדן למעלה, ועליו
אפשר להגיד "אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו"
רבי חנינא מספר על החיים בירושלים בעבר
אחת השיחות האחרונות שלי עם רבי חנינא
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.