"אחי-רע"

מאת דוד מן

אין ריגוש גדול יותר מהמשחק בפחד, כן כן, אלפי בני אדם משועממים ונטולי בינה מהמרים מידי יום ויום על חייהם במשחקי אימה מטורפים כשמטרתם והנאתם העיקרית היא הריגוש שבפחד. גם אנחנו, הקטנים שבעם, נהנים מידי פעם להתעסק קצת עם אימת הפחד. אין כמו לשבת בחברה בין אנשים אחים ולדבר על 'הגזרות הנוראות' שבפתח, על הקיצוצים האיומים שעין לא שזפתן שהנה אוטוטו וינחתו על ראשינו. המהדרין אף מוסיפים תיאורי אימה על היום שאחרי שבו יאלצו אלפי משפחות להזדקק לבריות תוך רעב ללחם כפשוטו ממש. אכן, ריגוש אמיתי. כמה טוב שזה רק בדמיון. – רק בדמיונם של אנשי העשירון העליון, רוכבי הרכש ודיירי הבתים המעוצבים בסגנון לואי הארבע עשרה בשכונות נאות אפקה או הרצליה פיתוח ודומיהם. במוחם הקודח של אלו שמעולם לא התלבטו בין חלב 'החלבן' לזה של תנובה במארז שני ליטר עם תאריך פג תוקף למחר. אלו שלא שמעו מעודם על גמ"ח למכירת טיטולי 'פרימיום' בעשרים ושבעה שקלים. במוחם של אותם אנשים שמסתפרים ב'סלון' ורוחצים ב'ספא' במחיר מחייתה של משפחה ממוצעת בת שישה נפשות. הם, העשירים, לעולם לא יבינו מהם חמש מאות שקלים במאזן חודשי של משפחת אברך. אך ממש לא בדמיונם של אלפי ראשי בית אב שחוו על בשרם המידלדל מעוני גשמי את חרב הגזרות שהוביל השורר במשרד האוצר.

זהו סיפורו של י' אברך כולל בן תורה, המגדל יחד עם רעייתו העובדת במשרה מלאה, 'רק' שני ילדים. מלגת הקיום של אב המשפחה עמדה על אלף ושלוש מאות שקלים שהגיעו ישירות מראש הכולל ועוד תוספת של שבע מאות ועשרים שקלים מלגת קיום ממשרד הדתות. אלפיים שקלים בקירוב. רעייתו הוסיפה לארסנל השכר המשפחתי עוד כארבעת אלפים וחמש מאות שקלים, וקצבת הילדים הנבובה הוסיפה ארבע מאות וארבעים שקלים. סה"כ עמדה קצבת מחייתם החודשית, שנחשבת לגדולה יחסית, על סכום הקרוב לשבעת אלפים שקלים. המון. הביטו עתה על הוצאתם החודשית השוטפת; שלושת אלפים שקלים עבור שכר הדירה, שבע מאות שקל עבור כל ילד דמי רישום למעונות (לאחר הנחה שהגיעה ממשרד התמ"ת ז"ל). ובאלפיים השקלים הנותרים הוכנסו בדרך לא דרך ההוצאות הבאות: ארנונה, חשמל ומים, טיטולים ותוספי מזון לתינוקות, דמי תקשורת, ומזון בסיסי לחול ולשבת. תנסו לדחוף, נראה אם תצליחו. על כסף לחיסכון עבור הילדים, מי בכלל חושב. ועכשיו, קחו בברוטליות ובגסות את קצבת הילדים האומללה ותורידו אותה למאתיים ושמונים שקלים, קחו את קצבת 'הדתות' ותחתכו ממנה חמש מאות שקלים. כן, זה אינו תיאור אימה, זו מציאות חיה נושמת וקיימת! הקצבה באמת ירדה וה'דתות' באמת ובתמים קוצץ. הם אולי אינם רעבים עתה ללחם, הם כבר רעבו עוד קודם. עתה, אם יש בליבכם יכולת שאת עשו נא את החשבון הנ"ל ובדקו מה קרה למשפחה עם תשעה נפשות למשל כשהאישה אינה עובדת וכלכלת הבית מבוססת בפן העיקרי על קצבת הדתות והילדים. בושה חרפה וכלימה.

במצב זה אשם בראש ובראשונה יאיר לפיד, זוהי קללת העבד כי ימלוך ששלטה בו. אך האצבע מונפת עתה באשמה כלפי 'ידידיו' וחבריו לקואליציית השמד שבלעדיהם מחשבת הרשע שבראשו לא יכולה הייתה להתממש. יאיר לפיד הוא אמנם התליין האכזר, אך חברי הקואליציה הם חבר המושבעים חורצי גזר דין המוות על רבבות ילדים ומשפחות בישראל, שהרי עני חשוב כמת. הם אמנם 'אחים' ואולי אפילו מצטרפים למניין, אך בל נשכח, גם עשיו היה אח. לכל אחד ואחד ממצביעי המפלגה שחברה למלכות הרשע, יד במצב האיום שנגזר על עם ישראל. נפתלי הוא היד המבצעת, אך הבוחרים הם הזרוע, הגוף והמוח. יידע מלאכי ותדע אוריה, יידע מתנאל ותדע תפארת- אתם הורסים את העם! אתם מענים את עם השם. לא תנקו מדמעת אלמנה ומאנקת אביון. לא תברחו לעולם מהאשמה כי אתם הרעותם לעם הזה. בעמדכם אוטוטו בשוק ארבעת המינים כשסנדלים תנכיים מודבקים לאצבעות רגליכם, ציציותיכם התכולות מתנופפות ברוח ובלורית שעריכם נלחמת בסיכת בנות מקולפת, כשתנסו למכור למאות אברכים לולב אתרוג והדס, ולהרוויח את פרוטתם האחרונה, תזכרו לנגד עיניכם כי בארנק העלוב מונחים עתה אלף שקלים פחות. אותם לקח יאיר לפיד בסיוע של נפתלי מנהיגכם האלמותי.