כתבת לאחרונה הרבה על חב"ד. הייתי רוצה להצביע על שני דברים לא נכונים שנכתבו בקשר לשבת ההכנה ליום ההילולא ג' תמוז.
ראשית:
כתבת לפני שבת שהיה זה אירוע אחדות עם המשיחיסטים, אך חשוב להבהיר שהייתה שם אחדות רק עם משיחיסטים פרטיים ולא עם ההנהגה.
כלומר, מי שהוא משיחיסט התקבל שם בלב רחב ובעין יפה, כמקובל בחב"ד, ולא הזכירו לו את עובדת משיחיותו או אפילו הכיתוב המביש על כיפתו.
אך לא השתתפו שם הישיבות המוכרות כמשיחיסטיות ולא השתתפו מורי דרכם.
באופן טבעי, מסיבה זו, כמעט ולא היו משיחיסטיים בשבת. ומתוך כאלף חמש מאות בחורים שהשתתפו בשבת לא היו יותר מכמה עשרות של משיחיסטים.
שנית:
כתב היום (ראשון) אחד המזדהה כחב"דניק כנגד העובדה שהאורח הראשי בהתוועדות היה הרב אברהם שי' שמטוב, מאגודת חסידי חב"ד העולמית.
אותו כותב זילזל ברב שמטוב והיגדר אותו ב"דיפלומט" ו"עסקן" שלא מתאים שהוא יורה דעות ויעורר שיטות.
רק "שכח" אותו "תמים" שהרב שמטוב הוא שליח של הרב לפילדלפיה.
מאז ומתמיד היו השלוחים בראש החזית הפנים-חסידית, והועמדו בשורה הראשונה בכותל המזרח.
כאשר
לימד הרבי זי"ע באחת מהתוועדויות קודשו ניגון עמוק בעל מילים המזכיר חשבון
נפש, עצר באמצע שירתו לאחר המילים "חשבון נפש", בתביעה: מען מיינט מיר,,
והצביע בידו הק' על עצמו, "און מען מיינט דיר און דיר" - הצביע על שניים
נוספים.
אחד
מהשניים האלו היה הרב שמטוב. ה"עסקן". חסיד פנימי ללא לאות, שלא אחת כאשר
הוא מדבר מקירות ליבו על הצורך להתחזק בתנועת חסידות פורצות מעיניו דמעות
בשטף.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.