דמים בדמים נגעו - על הטרור המשיחיסטי

מאת תושב קראון הייטס:

החוט המקשר בין חוליות הטרור שפעלו ללא מורא בניו יורק ביום ראשון השבוע, לבין פיגוע הטרור שהתרחש יומיים אחר כך בצומת תפוח בארץ הקודש.

מצויים אנו בימי הספירה, בימים של בירור המידות, אולם הגיעו מים עד נפש, ואסור להחריש בעת הזאת. אין זה מקרה נקרה, למה שקורה בתוככי בית חיינו, יש השפעה על כל העולם.

במשך שנה ושבעה חודשים, לא נרצח אף יהודי על ידי המחבלים ימ"ש, מעבר למאמצים המסכלים של זרועות הבטחון הי"ו הרי יש כאן השגחה פרטית וניסית מופלאה של השי"ת. ואתמול, יום שלישי, נחרדו כולם למראה חמשת היתומים הזועקים ובוכים אל מול גופת אביהם שנטבח ברציחות סכין של מחבל ערבי ימ"ש.

כולם מפשפשים במעשיהם, אולם הזעקה עולה מאליה, כשנזכרים בחוליות הטרור שפעלו ללא מפריע, ועדיין מסתובבים חופשי בחצרות קודשינו ועוד ידם נטויה.

ביום ראשון השבוע, שישים שנה לאחר הפאראד הראשון שהתרחש בבית חיינו, שוב נקבצו ובאו להם עשרות אלפי ילדים יהודיים מכל רחבי העיר ניו יורק למעמד של קידוש שם שמים. היחידים שהמעמד הזה הוא לזרא להם, ולצנינים בעיניהם, הם כוחות והטרור, בוגרי החממה הצפתית שחרתה על דגלה מלחמה ברבי, מוסדותיו, שלוחיו, מזכיריו והוראותיו, בראשות יוסף וילשאנסקי שהעז לתבוע את בית דין רבני חב"ד לערכאות רח"ל.

בכל פעם מחדש הם זוממים, איך להרוס ולהפריע, כאשר רוממות ה'יחי' בגרונם וחרב הטרור בידיהם. ברגע האחרון כפו בכוח הזרוע והאיומים להחרבת הפאראד, שיתנו לילד של כת הטרור לומר את ההכרזה. כפי שרואים בוידאו, מלווהו אדום הפנים, חטף ללא בושה את הרמקול שהם הכינו 'לרבי' (אם הם מאמינים שהרבי חי וקיים, איך לקחו בעזות פנים כזו את הרמקול מהסטנדר. דבר ששום חסיד יהיו דיעותיו אשר יהיו לא העז לעשות מאז ומעולם. זה מראה למפרע שכל ההזיות והאמונות של בעלי השביל והשטיח בשקר יסודם, והכל זה טרור שליטה ותאווה) ונתן אותו לילד לעשות את צרחיו מעל הבימה, כאשר המנחה שמעון העכט לא יודע את נפשו.

קבוצה של שישים פעילי טרור, עמדו מוכנים להסתער על הבימה ולעשות שפטים בכל מי שנקרה בדרכם. ראש תא אל קעידה בניו יורק מנדי הנדל עמד מוכן לבצע את זממו, כפי שעשה לעיני המצלימות לפני שלוש שנים, אולם תגובתם העדינה של מארגני התהלוכה, וחוסר האונים שלהם כלפי הטרור שהופגן למולם, אכזבו את הכנופיה. ידי העשו המאוגרפות שלהם נותרו באויר, מחכות ליעד הולם אותו יתקפו בחזקה.

אבל באם חשבתם, שלא היה טרור באותו יום, טעות בידכם - בלי טרור הם לא יכולים, אז ממכות לרב שמעון העכט חוליות הטרור האמיתיות של הסלפים והמוג'הידין המשיחי עברו ליעדי פיגוע אחרים. הנה כמה דוגמאות: ארגון צבאות השם הכין אלפי בלונים, לתת לילדים להפריח אותם, אולם בלון הגז נגנב על ידי חולייה אחת, והוא נמצא עזוב כעת במפקדה שלהם ב-749. סיבת הפעולה: כדי להרוס את הפאראד הם שילמו למטוס שיטיס כרזת ביזוי ושיסוי מעל התהלוכה. בלונים הליום וגז הם סיכון למנוע המטוס. אז מחליטים שלילדים לא יהיה בלונים. וגונבים את בלון הגז.

כדי שלילדים יהיה משהו בכל זאת בידיים, הם הזמינו אלפי דגלוני טרור צהובים, ועברו – ללא רשות המארגנים, ונגד רצונם המפורש של ההורים ושל מנהלי מוסדות החינוך – וחילקו לילדים במתק שפתיים דגלון לנופף, בהכירם את טבע הילדים שהם אוהבים להחזיק משהו בידיהם. מסיון כבר אמרנו?

השוטרים הונחו על ידי המארגנים של התהלוכה, להפסיק את החלוקה המופרעת הזו, מה שגרר תגרות ידיים בין פעילי הטרור לבין השוטרים ואנשי ה'שמירה' של קראון הייטס. במרדף אחד שהסתיים בתוככי המפקדה הראשית ב-749, התנפלו כשמונה מחבלים משיחיים על שני אנשי ה'שמירה' והיכו אותם מכות נמרצות.

תאוות הטרור שלהם, לא ידעה שובע. ואת העצבים והכעס שלהם, על כך שהכל עבר כלפי חוץ ב'שלום' הם היו חייבים לפרוק על מישהו. זה לא היה סתם משהו ספונטני, המודיעין והתצפית של מחבלים אלו עבד שעות נוספות. לילות ספורים לפני ל"ג בעומר, הם עברו בחדרים בפנימייה עם פנסים, והכינו 'נקודות פגיעה' למקרה הצורך.

חוליית טרור בראשות מ. גרשוביץ, עשתה את פעמיה לכיוון הפנימיה של תלמידי התמימים של ישיבת תות"ל המרכזית בבית חיינו. יעד הטרור נבחר להיות, חדרו של א' התמימים שגוייס להצלחת ה'פאראד' והיה בין הממונים על הסדר במשך התהלוכה, כך שהיה מרותק לעבודתו מרחק שני רחובות משם.

מצלימות האבטחה שמשדרים למשרדו של מנהל הבניין ר' שלום בער ברוד, מראים בבירור את החולייה נכנס לבניין, הורסת עם כלי משחית את דלת החדר. ואז מתחילים במלאכת הטרור.

עם ספריי הם צובעים את כל בגדיו של הבחור, נעליים, מגבות ועוד. את הכובע שלו הם משחיתים בחמת זעם וקורעים אותו לגזרים. אש הם לא יכולים להצית, אבל השחתה בשווי של 2000 דולרים הם עושים ללא הפרעה.

שוטרים שהוזעקו למקום, לאחר שהבחור ההמום קיבל את אישור ההנהלה הגשמית והרוחנית של הישיבה, לקחו טביעות אצבעות ורשמו את התלונה. גם אנשי ה'שמירה' היו במקום. אבל כמובן ששום דבר לא נעשה. חוליית הטרור שמונה את ארבעת המחבלים האלו: מ. גרשוביץ, יוחאי וולדמן, ל. הלפארין (בן ר' אהרן מכפר חב"ד ב'), וישראל לנצ'נר, מסתובבת חופשי בקראון הייטס. לא מעצרים, שום דבר.

אוזלת היד הזו של  הגורמים בשכונה, ורבניה, ועד הקהל ואנשיו, מרתיחה את כולם. אולם לדאבון לב כבר הורגלו הבחורים בעשרים שנה האחרונות, שהטרור שולט ללא עוררין בשכונה.

ואם מישהו היה צריך לקבל תזכורת, כמה הדבר חמור, הוא קיבל זאת בצומת תפוח בשומרון, ביום שלישי. כאשר עוד קורבן עולה הוקרב על מזבח הטרור, ה' יקום דמו. היה אפשר לחסוך זאת!

אם עדיין קשה לכם להאמין שזה קרה, מצורפים כאן כמה תמונות מהמאורעות. התמונות מדברות יותר מאלפי מילים.