ר' מנחם פרוש נקם את נקמתו המתוקה הכה ברודפיו מכת חרב הקים את 'המבשר' - במלאת שלש שנים לפטירתו

בשבילי לכתוב על ר' מנחם פרוש אם אתחיל היום לא אגמור גם בסוף השנה. מיום הראשון לחיי הייתי במחיצתו ליוויתי אותו עד ליום שעברתי לארצות הברית, הייתי עוזרו האישי באגודת ישראל ובוועדת העבודה והרווחה של הכנסת, הייתי מפעיליו המרכזיים במערכת הבחירות הפנימיות, נבחרתי כחבר המרכז. גדלנו משפחה לצד משפחה עד שיש מי שחושבים שאנו בני משפחה. אמנם יש לנו בני דודים משותפים הריבלינים בקשרי חיתון עם משפחת שאולזון, בני הדודים של אבי הכ"מ ששמם שאולזון הם בני הדודים של ר' מנחם פרוש, ואם יש מי שאני יכול לומר שאחריו עקבתי מיום הראשון בחיי עד שהלך לעולמו, זה ר' מנחם פרוש

ביני לבינו היו הרבה חילוקי דעות, לא אהבתי את שהיה חוזר שוב ושוב ואומר כי 'אגודת ישראל קדושה' בציינו כי היו גדולי ישראל שתמיד שהזכירו את השם אגודת ישראל היו מוסיפים 'הקדושה', אמרתי לו שזה עוד יתנקם בו ועדיף שלא יזכיר זאת. לא אהבתי את אמונתו העיוורת במוסכמות של אז ולא היה זה פלא מדוע העדפתי את הדרך שלי

הוא לא פיטר אותי, הקמתי אז עיתון משלי ששמו היה 'צופר', הוא נתן לי את האפשרות לבחור בין עיתון משלי או להמשיך ולהיות עוזרו. בחרתי בעיתון משלי. המשכנו להיות ידידים קרובים, וכמו בכל ידידות היו גם תקופות של עליות ומורדות, כל צד עושה טעויות

ביני לבינו התכתבויות ארוכות, כשהיה בארצות הברית היינו נפגשים, ואף הייתי מסיע אותו ממקום למקום כשהיה צריך, הוא התעניין תמיד על הקורה עימי, היה שואל את אימי שתחי' מה קורה איתי ואיך אני מסתדר באמריקה הייתי חרוט בראשו

הכרתי את משפחת פרוש על כל חלקיה. הכרתי את ילדיו מאשתו הראשונה שהיתה ממשפחת גלבשטיין והם היו ר' אלי' ז"ל שהיה נשוי לבתו של ר' שמעון דייטש. הבת שפרה שהיתה נשואה לר' אשר טננבוים ז"ל שהלך עכשיו לעולמו, והבת ברכה שהיתה נשואה לר' יוסף שלזינגר ז"ל שהלך לעולמו לפני שנים הוא סבל ממחלת הסוכר - עמו הייתי מיודד עד ליומו האחרון, הוא גר בשכונת פלטבוש בשנותיו האחרונים

אשתו השניה שהיתה ממשפחת פקשר והיתה אחותה של אשת ר' שמואל אויערבך, היו להם גם שלשה ילדים אבל בכיוון הפוך בת אחת ושני בנים. הבת הלכה לעולמה בגיל צעיר היתה חולה. והבנים נפתלי ומאיר הם היו צעירים ממני

כאמור, לכתוב על ר' מנחם אפשר ימים שלמים ולא כאן המקום לזה. אבל את זה אכתוב, כי הוא הלך לעולמו במיתה מתוקה. לא רק שזה לקח שניות הוא לא סבל, הוא חזר מסעודת ז' אדר בחברא קדישא ונפטר, הוא הלך לעולמו כשברך על הדבר הכי טוב והכי חכם שעשה בחייו, הקמת 'המבשר' לשבור ולהרוס אחת ולתמיד את ההגמוניה של יחידים שהשתלטו במשך שנים על הציבור

כן, התווכחתי איתו שנים לא הסכמתי עמו על שהוא לא מקים עיתון משלו, אמרתי לו כי הוא ישלם על כך מחיר. הוא חשב ש'קול ישראל' שהיה מוציא מידי פעם מספיק לכך,  וחבל שזה היה צריך להגיע לידי כך. אם 'המבשר' היה קם שנים קודם לכן חסידי גור לא היו מעיזים לעשות את מה שעשו בפרשת ברקת בירושלים. רק האמונה כי השופר החרדי בידם היא אשר נתנה להם את הכח הזה

טוב שקם 'המבשר' בשביל דבר אחד ויחיד, שלא עוד יחידים שולטים על הציבור, אבל יחד עם זאת חבל שעדיין יש ציבורים שאין להם שופר והגיע הזמן לפתור גם את הבעיה הזו, נקוה שבנו ר' מאיר יהיה חכם מספיק למצוא פתרון למצב הזה, מפני שאם נשאיר אותו כמות שהוא בסופו של דבר זה יתנקם