הזאלונים מתקנים נתנו הוראה לבדוק את צומות הגידים אבל מדוע כשרבה של קאשוי זעק על אותו ענין היה זה האהרוני שירד לחייו וזעק לעברו 'עפרא לפומיה'?

בין אז להיום שמים וארץ, מי היה מאמין שדברים כאלו יעברו כל כך בשקט ומבלי קללות נוסח סאטמאר, עושה רושם כי בסאטמאר התפכחו ומשחקים את המשחק נכון לא נופלים לידיו של האהרוני שחיפש מאבק לקראת נסיעתו של הזאלוני לארץ ישראל והם לא מאפשרים לו זאת, הוא אמר מה שאמר ובמקום להכות בו בחזרה הם אומרים אם רעב שונאך האכילהו לחם והיום ניתנה הוראה בשחיטת הזאלונית לבדוק את צומות הגידין

לכאורה גדלות מצד הזאלונים שבמקום להכות בו ולקלל הם אומרים בסדר נתקן. אבל יש כאן משהו אחר והרבה יותר עמוק והשאלה היא דוקא לאהרוני שבדבריו הוכיח מה ההבדל בינו לבין אחיו ומדוע דוקא אחיו ראוי להיות רבי ולא הוא

היה זה רבה של קאשוי שלחם כארי נגד שחיטת סאטמאר הוא זעק כי מדובר בטריפה ממש, לפני עשרים ושלשים שנה הוא צעק על שאין בודקין את צמות הגידין הוא זעק ככרוכיה על הניקור הרע של סאטמאר ועל שורה של דברים המוכיח כי הבשר של סאטמאר טריפה. ובמקום שהם יאמרו לו אדרבה בא ונתקן, הם יצאו נגדו בחרב ובחנית, קיללו אותו בקללות נמרצות והאהרוני היה זה שזעק לעברו 'עפרא לפומיה' על שהעיז לטעון כי שחיטת סאטמאר לקויה

והנה גלגלו מן השמים שדוקא האהרוני יהיה זה שיצעק את אותן הצעקות של רבה של קאשוי הוא זה שטוען היום את טענת רבה של קאשוי והשאלה היא מה נשתנה, מדוע כשרבה של קאשוי זעק כי צריך לתקן אז 'עפרא לפומיה' וכשהוא זועק כי צריך לתקן צריך לקבל? לכאורה היו צריכים הזאלונים לענות לו באותה מטבע בלשונו שלו אז ולומר לו אתה הוא זה שקבעת כי הסדר הזה טוב

טוב שמתקנים ולא מקללים, המצב הזה עדיף ממה שהיה לפני שלשים שנה שהאכילו טריפות למען הפוליטיקה. אבל יחד עם זאת הזאלוני הוכיח כאן גדלות, אם יש מקום לתקן הוא לא בורח מתיקונים ולא מקלל את מי שמוכיח בענינים הקשורים בכשרות