השאלה שאני שואל את עצמי תמיד מה עדיף, יום שישי ארוך או קצר, או מוצאי שבת ארוך או קצר? בודאי נאמר והלואי היו שניהם ארוכים. אבל זה רק בבחינת הלואי, מעשית יש או את זה או את זה. אז אומר לכם לאיזו מסקנה הגעתי. ביום שישי גם כשהיום הוא ארוך הוא קצר מאוד תמיד ממהרים אף פעם אין מספיק זמן, במוצאי שבת הסיפור הוא אחר לגמרי, כשיש לילה ארוך מספיקים המון
שנים שבמוצאי שבתות אני נותן 'שיעור מחתרת' בבית כנסת בפלטבוש לקבוצת אברכים מווילימסבורג וכמה מקומות אחרים. אני עוסק בפרשה וממנה נכנס לפוליטיקה השבועית והמתרחש בתחומי החיים, בקיץ בקושי יש לנו זמן לנשום וגומרים מאוד מאוחר בלילה, בחורף זה תענוג, אנו יושבים לעיתים שלש שעות ויותר
ממוצאי השבת הנוכחי יהיה לנו שוב לילות ארוכים יותר, כך שיהיה לי מספיק זמן לשיעור ולבלוג ועוד ישאר כמה שעות לישון. בקיץ במוצאי שבתות לא היו לי יותר משעתיים שלשה לישון מפני שאני קם לפנות בוקר
הגמרא מספרת שלילות החורף היו מבורכים יותר מפני שלמדו יותר. סדר העולם היה שביום עובדים ובלילה לומדים, וכאשר הלילות ארוכים נהנו יותר, לכן אני מאחל כאן לכולם חורף מהנה כזה שנספיק בה הרבה יותר
אולי אפשר לארגן לו עוד כמה "שיעורי מחתרת" כאלו, שיהיה קצת עסוק ויפסיק לקשקש לנו בשכל, זה צורך נפשי אצלו לקשקש ולברבר כל הזמן ולהרגיש שהוא מושיע את הדור, תסתכלו בפוסטים כאן ליד הוא מברבר כמו זקן משועמם במקוה, רק על השיעמום נוספה מחלת נפש שאם אין משהו לדבר אז ממציאים, אבל לשתוק אסור חלילה.
השבמחק