ביקורת יוצרת ובונה - בין אז להיום מה השתנה ומדוע אני נשמע ונראה היום שונה מן העבר

בעקבות רשימתו של יאיר אטינגר ב'הארץ' ובעיקר בשל כמה נקודות חשובות שהוא ציין, אני מוצא לנכון להסביר את ההבדלים של בין אז להיום, מה השתנה במשך השנים ובמיוחד בעשרים השנים האחרונות. הטכנולוגיה התפתחה, מסוגלים לעשות היום בדקות את מה שלקח אז ימים וחדשים, ואין בכלל להשוות בעריכה ובתוכן. כמה שורות אז היתה מלאכה קשה להשיג את החומר לכתוב ולסדר אותו, זה היה עסק שלם. היום בקלי קלות הכל מגיע, מקצה אחד של העולם לקצה השני מעבירים חומרים תוך שניות, ואין זה פלא מדוע התקשורת הפכה להיות עדכנית. בעבר יומון לאחר שנסגר עד למחרת היום המתנתה, לא ידעת מה קורה. שבועון, המתנת שבוע, היום לא עוד, תוך דקות לאחר שזה קורה כבר יודעים על הנעשה

אותו דבר היה גם עם התגובוות. זה לא היה קל להשיג תגובות, ראשית טכנית. היום יש לכל אחד טלפון ידני ואתה יכול לתפוס את כל מי שאתה רוצה וצריך מיידית, ואילו אז היית צריך להמתין שיגיע למשרד או הביתה, אם הוא היה בחוץ בסידורים ופגישות לא היה לך כל דרך למצוא אותו

אבל קרה עוד משהו מאוד מעניין. בזמני חששו לדבר עם העיתונות, כאשר היית פונה גם מי שדיבר ביקש שתשמור בסוד שלא יידעו שדיבר איתך. הודעות רשמיות היו יוצאות ממרכזים רשמיים, אבל כאשר עסקת עם חצרות כאן הבעיה היתה סבוכה, מפני שגם מי שנתנו לך אינפרומציה חששו ואסרו להשתמש בשמותיהם

אספר לכם כאן על קצת ממה שעברתי לפני עשרים שנה ויותר וניקח לדוגמא את סאטמאר, להם היה דובר לא רשמי שהיה יושב במשרדי ה'דער איד' שם הייתי תופס אותו בטלפון. אבל מנהל המשרד היה אחיו וכשהוא היה שומע שאני על הקו לפני שהיה טורק היה מזהיר אותי כי ישבור לי את כל עצמותיי אם עוד פעם אצלצל, הייתי צריך לתפוס את אותו דובר בכל מיני דרכים עקיפין ולא תמיד זה עבד

קחו לדוגמא את חסידות גור, שם אין דובר, ולא היה אחד ויחיד שיעיז לדבר בשמם, רק עצם המחשבה לכתוב על הקורה שם היה מספיק בשביל שישברו לך את הידיים ואת הרגליים

בעיית הבעיות ברוב הקהילות החרדיות שאין באף מקום דובר מוסמך. המקום היחיד שהיה דבר כזה היה בחב"ד. לכמה קהילות היו שרי חוץ אבל לא היה לך מישהו רשמי שהיה דובר הקהילה

ותופתעו, גם היכן שהיה אל מי לפנות הוזהרתי שחלילה לא יידעו כי הוא דיבר עימי. אישיות מאוד ידועה מי שאוהב להופיע בעיתונות בכל שני וחמישי, הוא לא היה בורח ממני ומדבר, אבל הייתי מוזהר באלף ואחד אזהרות שאיש בעולם לא יידע שהוא דיבר עימי

ולכן לא היה זה פלא מדוע חסרים היו תגובות של הצד האחר, כשהמלאכה היתה כל כך קשה, לא רצו לשתף פעולה, אז בטענות שיבואו לעצמם בלבד. אין ולא היה בהיסטוריה שלי, מי שמסר לי איזו תגובה שלא פרסמתי אותה

הבלוגים שלי הם העדות הכי גדולה לליברליות שלי בתגובות, בכל מקום אחר היו מוחקים את רוב התגובות ואילו אני משאיר אותם גם כשתוקפים אותי אישית מכנים אותי בכל מיני כינויים

ובאשר לביקורת, אני יחזור על מה שכבר כתבתי כמה פעמים, אני בעד ביקורת היא חשובה, ואדרבה, תתנו לי בשיניים תכתבו תסבירו מדוע אני לא צודק, זה מה שמחיה אותי, אני לא רוצה להיות צודק אין זה תפקיד הבלוג, אני כותב כפי שאני מאמין אבל מעולם לא אמרתי קבלו דעתי, זה לא אני, זה ההיפך ממציאותי, הקב"ה חנן אותי בהגיון, וכאשר מישהו אומר משהו הגיוני אני מכבד אותו

והערה חשובה אחרת, אטינגר כתב כי אני יגן על ר' מנדלי מויזניץ ואלחם שלא יחרימו את קהילתו, הדברים אמורים כלפי כל קהילה קדושה, כמו סלאנים ועוד רבים אחרים. החשבונות הפוליטיים והפיננסיים חייבים להזיז הצידה, אסור לאפשר החרמת קהילות, בל"נ בחורף הקרוב אתמקד בנושא וארד על כל מי שגורם לכך עד אשר יפתחו את שערי העיתונים החרדים לכל הציבור בלי יוצא מן הכלל

לרשימתו של אטינגר קרא כאן: http://bektzara.blogspot.com/2012/09/blog-post_881.html