כל הכבוד לאדמו"ר מבויאן - הוא לא מאפשר לעשות מהשבעה על אמו פסטיבל של גלריות

רגילים בבלוג הזה לקרוא דברי ביקורת ומעט קומפלמנטים. אומר לכם את האמת, אני רחוק מאוד מכת החנפים מי שמכיר אותי יודע כי זה ההיפך ממציאותי. המקום שהכי קשה לי בעבודתי כרב בקהילה יותר מעשרים וחמש שנה הוא ההספדים היכן שאין לי ברירה ואני צריך להספיד ולעיתים צריך גם לחרוג קצת בשל כבוד המשפחה, אני נזהר שלא להתחנף, החנופה היא בעיני מידה מגונה מפני שכל כולה שקר. חונף מחפש משהו עקיף הוא רוצה למצוא חן לקנות מישהו, הוא מקוה להשיג דרך החנופה משהו. אני מעדיף שיתנו לי בשניים מאשר שיתחנפו אלי, מפני שזה שיורד עלי אני יודע כי הוא מדבר אמת. גם אם לעיתים הוא טועה אבל הוא מתכוון באמת. כאשר מישהו מתחנף אלי, אני יודע כי מולי ניצב שקרן ורמאי ומכאן ואילך איני מאמין למילה אחת שלו

ובכל זאת, לעיתים אני חייב לצאת מגדרי וחלילה, לא להתחנף, זה מגעיל אותי, אלא לומר מילה טובה למי שמגיע לו, והוא האדמו"ר מבויאן

איני חסיד בויאן והקשר היחידי שהיה לי איתו היה לפני שהיה רבי לקחתי אותו טרמפ עם הילד הקטן שלו הוא הלך מהבית לרופא והיתה לי הזדמנות לשוחח עמו ישבנו כמעט שעה ודיברנו, זה סיפור של לפני 35 שנה. אני עוקב אחריו ואוהב את דרך הנהגתו

בניגוד לכל האחרים בימינו כשיושבים שבעה ממלאים את הבית בצלמים שיצלמו מכל פינה כל מי שמגיע נכנס מתיישב מדבר, ומפיצים בכל שעה גלריות של תמונות, בינתיים אני לא רואה זאת בבויאן וכל הכבוד לו על כך. למרות שהאינטרס העיתונאי שלי שיהיו תמונות, ובכל זאת במקרה זה הוא עושה דבר טוב. 'שבעה' הפך להיות מעין תערוכת מצלמות מצטלמים מכל עבר, ואומר לכם, זה עובר את גבולות הטעם הטוב

אני מקוה שממנו ילמדו גם אחרים