הבלוג היום מוקדש לקראת העיתון החדש של נתי גרוסמן ולבין הפלס. לצורך כך החלטתי להעניק להם סיפור נדיר ממרן הרב שך זיע"א.
זכור
אזכור את התקופה הזאת, כאשר ר' אליעזר שך סיפר לנו שלימד בישיבת קרלין
בתקופה שלפני מלחמת העולם השניה. במשך אותם השנים, הוא היה נוהג מידי שנה
לברך ביום כ"ב תמוז, בעיצומם של ימי בין המצרים את ברכת שהחיינו על פרי חדש
יחד עם תלמידי הישיבה.
הוא סיפר לנו סיפור מעניין, שביום כ"ב תמוז, חל היארצייט של רבי שלמה
מקרלין הי"ד שנרצח על ידי זדים, ובקרב חסידות קרלין רואים ברבי שלמה מקרלין
כעין "משיח בן יוסף", וביום זה בקרלין רואים זאת כעין גילוי משיח, ולכן
הם מברכים שהחיינו. כתלמידי פוניבז' שרחוקים מהווי החסידי, שאלנו את הרב
שך, איך זה יכול להיות שדווקא הוא בירך שהחיינו עם החסידים בבין המצרים דבר
שמנוגד להלכה מפורשת בשולחן ערוך, ואז הרב שך הפתיע אותנו ואמר שבשביל
פרנסה ולא לפרוש מהציבור הוא נהג בישיבה כפי שנהגו בקרלין.
שנים
לאחר מכן, הקים הרב שך ביום כ"ג תמוז את "יתד נאמן", גם בימי בין המצרים,
ואז נזכרתי בסיפור שסיפר הרב שך כיצד נהג בקרלין לברך שהחיינו, הביא אותו
לפתוח עיתון חדש בימי בין המצרים ביום כ"ג תמוז, אבל העיתונים הודפסו בכ"ב
תמוז וכנראה בירך באותו יום שוב שהחיינו. למדנו אז מהרב שך שכאשר מדובר
בפרנסה, אפשר לפתע להיות חסידים וגם לנהוג היפך ההלכה בשולחן ערוך. וכשצריך
לצורך פרנסה וביזנס מותר לתקוף ולהשמיץ. כנראה האידיאולוגיה החדשה של הרב
שך היה שמותר לעשות הכל לצורך שליטה והשתלטות כפי שנהג בישיבה והחריב אותה
עד היסוד.
מעניין
מאד לראות כיצד תלמידו המובהק נתי גרוסמן מ"מועדוני הביליארד" ינהג בעיתון
"הפלס" החדש. והאם גם הוא יברך היום 'שהחיינו', בעת שהדפוסים יפלטו היום
בכ"ב תמוז את הגיליון הראשון של הפלס החדש כמנהג קרלין, וכפי שנהג רבו
המובהק כאשר לימד בישיבת קרלין. ואולי כאשר הקים את יתד נאמן לפני 27 שנים
בימי בין המצרים.
אם הסיפור הוא אמיתי, זה נורא ואיום: וכי מה הבדל יש בין אידאולוגיה זו לבין הרפורמים? הרי כל היתר צריך שיהיה מגובה בהלכה, ובאיזה היתר מברך שהחיינו? כל זה בהנחה שזה אמיתי, כי אף שלא מחסידי הרב שך הנני, אך בתוך תוכי אני מסרב לקבלו כמו שמסופר כאן. באיזה כח אפשר לצאת עם דבר שטותי כזה נגד הלכה בשולחן ערוך. ה' ירחם.
השבמחקתלמיד פונוביז' הוא שצריך לענות לך אבל חייב אני להעיר, כי לא הרב שך קבע את המנהג הזה אלא חסידי סטולין קרלין שהרב שך עבד אצלם כר"מ בישיבה
מחקאף אם זה ענינם של החסידים אין לי כל כך טענה אל החסידים הנוהגים על פי רבותיהם שמסתמא מצאו איזה היתר(אולי!!!) אבל כשהוא יודע שזה "נגד"(!!!) ההלכה ומתיר עצמו בגלל סיבה שאינה סיבה, זה מזעזע!!!
השבמחקואני חוזר כל זה בהנחה שהסיפור הוא "מדוייק"
אינני מבין את ההתרגשות - בשו"ע ה"איסור" לברך שהחיינו מופיע רק כ"טוב להיזהר" (על פי דברי ספר חסידים, תמוהים כשלעצמם), ובאמת הגר"א שם דוחה את האיסור מכל וכל ואומר שהוא חומרה יתרה.
השבמחקאם מתעקשים לבוא אל מישהו בטענות זה לא לרב שך הליטאי, אלא לחסידים.
אם היה עונה כמו שאמרת, מילא, אבל כאשר לפי הסיפור התשובה היתה :
השבמחקשבשביל פרנסה ולא לפרוש מהציבור
הדבר נהפך לנורא ואיום בפני עצמו
ובקשר לחסידים אין לי תלונה עליהם כשהם סומכים על רבותיהם שמסתמא ידעו את ההלכה אקבעו מה שקבעו לפי ידיעתן.
הפונוביזר שכותב את הדברים לא היה יודע על כ"ב תמוז לולא שמע זאת מהרב שך, הוא כל כך רחוק מקרלין סטולין כרחוק מזרח ממערב
מחקאפ תשים לב בקשר למנהג קרלין בענין זה הבאתי מסמך שיוכיח זאת, הבעיה היא עם הרב שך איך הוא לא מחה על שעוברים על הלכה. גם אם נשכח לרגע מן הדברים שאמר, הוא היה שם ראש ישיבה אז מדוע הוא איפשר לנהוג בניגוד להלכה, כמו שמחה נגד הנסיעה לקברו של רבי אהרן הגדול היה עליו למחות נגד שעושים שהחיינו בכ"ב תמוז
בנוסף מה שמפריע לי, הלא הוא זעק כל זמן נגד נביאי שקר, ו'משיח בן יוסף' אינו נביא שקר? האם באמת הרב שך מאמין כי ר' שלמה'לע קרלינר היה משיח בן יוסף?