משום
מה הרב שך נתפס כלוחם הגדול נגד החסידים וחב"ד, הדור הצעיר שלא ידע את
יוסף, אינו יודע מאומה, והוא ניזון כל היום ממכונת תעמולה משומנת של סופרים
ועורכים משכתבי ההיסטוריה, לכן כמי שביום חמישי יום ההפיכה ביתד כאשר "פני
המן (נתי גרוסמן) חפו", אני רוצה להבהיר לציבור, מי הם באמת יתד נאמן ולמה
הוקם יתד נאמן ונגד מי באמת נלחם הרב שך, שנתי גרוסמן הכתירו "רשכבה"ג".
הרב
שך לחם נגד בניו של קדש הקדשים מרן הגרי"ז מבריסק, רק בגלל שידעו את האמת
מה שהרב מבריסק חשב אודותיו, והמיזרוחניקיות שבו (ראש ישיבת הדרום ברחובות,
אשתו הלכה ללא כיסוי ראש, ובנו עזב את הדת) ולא פחדו לומר את האמת לכל
דורש, בבחינת ולא יבוש (ויפחד) מפני המלעיגים והבריונים).
השנאה
של הרב שך לחתנו של הרב מבריסק ר' מיכל פיננשטיין הייתה יותר גדולה (בגלל
שהתגורר בבני ברק וחשש ממנו) והזהיר לא ללכת ללמוד בכולל בית יהודה,
וארגן היתר "100 רבנים" לבתו של הרב מבריסק. לא אשכח עד היום את הסבל שסבל ר' מיכל פינשטיין שהיה עמוד התורה ממש. בהספד שנשא על דודו רבי
משה פיינשטיין בשנת תשמ"ו בירושלים אמר ר' מיכל (כשלידו ניצב הרב שך)
שמר' משה רואים שגדול אמיתי זה מי שלומד תורה ולא מי שמתעסק בפוליטיקה..
(כשאמר זאת הביט על הרב שך) וכולם הבינו למה ירמזון דבריו.
וזה
כמובן לא הספיק ל"מרן הרב שך זיע"א". הוא רדף את ר' דוד פוברסקי רק בגלל
שבאמת ידע ללמוד, והוא לא הגיע לקרסוליו, והמשיך ברדיפת בנו ר' בערל. לא
לחינם במשפחת פוברסקי מצמידים לשמו של הרב שך את התואר "המנובל". לא אשכח
את אותו שמחת תורה מפורסם, שתלמידי הרב שך החרימו בהוראת רבם את הריקודים
עם ר' דוד זצוק"ל והורידו את כל הספסלים מהיכל הישיבה כאקט הפגנתי נגד ר'
דוד, והוא הפטיר, "עם בחורים כאלו שלא לומדים אין ראוי לרקוד איתם בשמחת
תורה."
וזה
לא הספיק לו למרן הרב שך שהתוארים שכתבו על מצבתו (שנלקחו ממצבות של
אדמו"רים) מסמיקים כל יום מבושה גדולה, נלחם נגד תלמידי החזון איש זצ"ל
שזכרו כיצד החזו"א הצילו מרדת שחת, והכניס אותו בפרוטקציה לפוניביז, לאחר
שהרב כהנמן סירב לקבלו. ולקראת עלותו לפסגה הוא דרך על כולם בדורסנות. קידש
מלחמה נגד ר' ניסים קרליץ, ובעיקר נגד מרן הגאון רבי חיים גריינימן, מלחמה שלא
תיאמן, דיבר עליהם כל דבר אסור והזהיר מלהתקרב אליהם.
ועדיין
לא הגענו לסלבודקא כיצד נלחם בגאון האדיר ר' דב לנדא שליט"א ובשאר ראשי
הישיבה שלא פעם התבטאו שהרב שך הוא פשוט עם הארץ, שכל כוחו זה רק בהשקפה,
שזה היה חיפוי גמור לבית ההרוס שלו בן חילוני ובת משוגעת, ואשה ללא כיסוי
ראש.
ביום שנפל תלמידו הנאמן נתי גרוסמן שקידש מלחמה בגדולי ישראל, זה יומא טבא לרבנן. באבוד רשעים רינה
חיים ל.
תלמיד נאמן בישיבת פוניבז' בימים הקשים של שלטון הפחד שהפעיל הרב שך
טעות - ראש ישיבת הדרום הרחובות היה בנו של ר' איסר זלמן מלצר. אני מניח שכשמוזכר שבן אחד שלו "עזב את הדת" הכוונה לפייבל מלצר - שלא עזב את הדת חלילה - הוא היה מומחה גדול לתנ"ך ופעיל בפועל המזרחי.
השבמחקהרב שך היה ר"מ בישיבת הדרום, וזה לא סותר את מה שכתבת
השבמחק