בין הימים ההם של זריקת הסידור הרפורמי בכנסת לימינו ימי הטשטוש הגפני והאייכלרי

איזה הבדל, בין שמים לארץ. אם היינו חיים 40 שנה קודם, סיפור כזה של הכרה ברבנים רפורמים לא היה עובר בלי הצגה של ממש, רק בימינו נושא שכזה לאחר כמה ברבורי ליצנות ושוחד עובר לסדר היום ומפטירים כדאשתקד

אני נזכר בימים ההם, איזו הצגה עשה אז ר' מנחם פרוש בכנסת. זה היה בפרשת מיהו יהודי, כשהכנסת מחקה את ה'כהלכה' מחוק השבות, ובית המשפט הכיר בגירות הרפורמית, ר' מנחם פרוש בעת נאומו החזיק סידור רפורמי קרע וזרק אותה על ריצפת הכנסת, זו היתה אחת ההצגות הגדולות בתולדות הכנסת. גם ולמרות שלא הכל אהבו את מה שעשה מפני שמדובר בסידור, בשעתו בעיית הסידור הרפורמי היה בהוצאת חלקים ממנו, כמו תפילת ולירושלים עירך, אבל כל היתר היה אותו סידור. לא כבימינו כשהם שינו בתכלית הם הפכו לפמיניסטים, לא עוד אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב אלא אלהי אברהם יצחק יעקב שרה רבקה רחל ולאה. ובכל זאת, הוא זכה להרבה מחמאות על מה שעשה, הנושא לא ירד מהכותרות הרבה זמן ועד היום הזה הנושא של מיהו יהודי לא יורד מסדר היום

היום, נציגי 'יהדות התורה', הסתפקו בכמה מילים מטופשות, משה גפני קבע כי הם ליצנים וישראל אייכלר קבע כי החכי"ם לוקחים שוחד, כאילו שהוא צדיק הדור לא לוקח שוחד, והסיפור נגמר. לא שמענו מהם כי הם פורשים מן הקואליציה, הם מסתפקים באיזו הצהרה ובודאי יאמרו גם כמה מילים בגנות הענין בכנסת ובזה הסיפור נגמר

נושא שכזה לפני 40 שנה היה גורר אסיפות של רבנים, מחאות והפגנות, זעקה גדולה ומרה, ואילו בימינו לא מבזבזים 5 אחוז אנרגיה ממה שהשקיעו בנושא כזה אז

נכון, גם אז אהבו כסף, אבל המושגים עדיין היו קטנים. היום יושבים על חשבון בנק נפוח, והסיפור אחר