באותם ימים רק מעטים ידעו את מה שהולך להתרחש, ר' מנדלי עדיין האמין כי הוא יצליח למנוע את זריקתו מויזניץ, הוא חשש שיהיו שני אדמורי"ם אבל לא האמין למה שעומד להתרחש באמת. יתכן ואם היה אז יותר שקול ופחות חמום, ולא מקדיש זמן לנאומים בומבסטיים נגד אחיו, הוא היה מציל לעצמו ציבור יותר גדול. אבל גם כך הוא לא יצא ערום, הוא לקח עשרים אחוז מן הקופה הבהמית כאשר האחוז האנושי-חסידי מתחלק קצת אחרת
כאשר אני עוסק בנושא הזה אני נזכר בסיפור דומה מעניין. היה זה לאחר פטירתו של ר' אהרל'ה הסבא של התולדותים, ורוב החסידים הלכו אחר החתן ה'תולדות אהרן' והבן נותר כמעט ללא חסידים ונקרא על שם חסידות אביו 'שומרי אמונים'. הוא כעס והזמין את גיסו ה'תולדות אהרן' לדין תורה ב'עדה החרדית' כשבראש בית הדין ישב ר' פנחס עפשטיין ז"ל. ה'שומרי אמונים' טען כי גיסו גונב לו את החסידים. ר' פנחס שהיה יהודי חכם שאל את ה'שומרי אמונים', מה הם החסידים אנשים או בהמות, והוא לא הבין מדוע הוא שואל את השאלה הזו. ר' פנחס הסביר לו, כי אם החסידים הם בהמות הוא צודק והם כולם שייכים לו, הוא היורש ולא גיסו. אבל אם הם אנשים, אז כל אחד מחליט לעצמו לאן הוא רוצה ללכת אי אפשר לחייב אותם לקבל את מרותו