לפני עשר שנים, כאשר חוקקו את 'חוק טל' היה זה כמעט אחד ויחיד אמיץ שהתייצב בכל כוחו למען החוק והוא הרב אהרן לייב שטיינמן. מבלי חלילה לקחת מזכויות כמה רבנים נוספים שתמכו בחוק, אבל מי שסבל הכי הרבה מי שחטף את החיצים היה הרב שטיינמן. ומי היו אלו שלחמו בו, נדמה היה כי הקנאים הם אלו הלוחמים בו. למעשה, הקנאים זכו בגיבוי של המחבלים-הליטאים ששילמו להם הון רב להשמיצו, לחרפו ולגדפו. בכל מקום שנסע ירדו לחייו הלבינו פניו, והכל בשל תמיכתו ב'חוק טל'
עתה, כשאנו לאחר אותו חוק בואו ונעשה חשבונו של עולם. מי צדק ומי טעה. אם היינו מאמצים את דעתו של הרב שטיינמן ומעודדים את החוק, לא היו מבטלים את 'חוק טל' ובחורי הישיבות היו ממשיכים ללמוד על פי הסדר הקיים. השינוי היחיד היה, שהמספר - שלא שירתו - היה יורד. ולא מפני שלא היו לומדים בכוללים, אלא מפני שחלק גדול היה עושה שירות מקוצר ומי שרצה היה חוזר לכולל, ומי שרצה לעבוד היה הולך לעבוד
עתה, ניצבים אנו בפני סכנה גדולה, מפני שכל הצעה כמעט, אינה כזו החוזרת על ההצעה המקורית לפיו לא משנים מהסדר הקיים. לא נראה שכולם יוכלו להמשיך ללמוד הרבה שנים. הגבלת מספרם של בני הישיבות היא הסכנה הכי גדולה. הרב שטיינמן בשעתו ראה את הנולד ולכן היה בעד לעודד את מי שאינם לומדים שיילכו לשירות מקוצר ומי שאינו מתאים לכולל שיילך לעבוד. המחבלים מנגד בהנהגתו של שמואל אויערבך טווח ראייתם היתה קצרה, הם חשבו כי אפשר יהיה לשחק את המשחק הזה לעולם, ולומדים עתה כי אין זה כך
להחזיר את הגלגל אחורנית מאוחר מדי