מדוע לאיצטדיון לא נראה את הצעירים החרדים נוהרים, ואילו הטכנולוגיה חודרת לכל בית יהודי. מפני שכאן הצלחנו וכאן נכשלנו בחינוך. אין ילד חרדי שאינו מודע לחומרת ההליכה לאיצטדיון, זה יקרה רק אחרי שהוא כבר התקלקל, ואילו הטכנולוגיה חדרה לבתי בני ישראל הרבה לפני האינטרנט. מעולם לא שמענו קול מחאה נגד הטכנולוגיה המתפתחת עד לאינטרנט, נכשלנו באיזהו חכם הרואה את הנולד, לא חזינו בזמן את מה שאמור להגיע, אם כי אמליץ יושר, הטכנולוגיה התפתחה מהר מדי וגם עתה תופסת תאוצה כזו שקשה להתמודד עימה. כל מה שחוסמים כבר יש יצירות חדשות לא חסומות, כך שעסוקים ברוב השנה בלרדוף אחר ההתפתחות וקשה להשיגם
אבל, אין זה אומר כי מפני שנכשלנו בנושא זה עלינו לוותר. אין ספק כי הרבנים מחפשים עצות ודרכים כיצד להציל עד כמה שאפשר. עם זה אין לנו עמם כל וויכוח, ההיפך, אנו ניצבים לצידם, ואדרבה, אם רק נוכל לעזור ולסייע. אבל היכן שהם טועים טעות מרה, הוא בדרך איך שעושים את זה. מכינוס באיצטדיון לא נועיל דבר. אם יש להם ספק ספיקא שעדיין יש מי ברחוב החרדי שאינו מודע לחומרת וסכנת האינטרנט הם חיים בטעות גדולה. השאלה היא, איך מתמודדים עם המצב הזה
התשובה לכך היא אחת ויחידה, חינוך. כמו שמחנכים איך לחצות כביש, איך לשמור על כללי התנועה, איך להזהר בנהיגה ולא להסתכן, כך צריך להקדיש בענין האינטרנט. טעות היא לחסום, מפני שדוקא כך רוצים לגלוש היכן שאסור. מציאות היא, כשהדלת פתוחה כלל לא ממהרים להכנס
אם רוצים הרבנים העסוקים בטוהר המחנה להצליח, יש רק דרך אחת ויחידה והוא לחנך את הדור הבא איך לגלוש נכון, איך לטפל במחשב נכון, ועל כולם למלאות את האתרים בחומר חרדי ומה שיותר, יותר בריא, מפני שככל שאתה עסוק יותר עם חיוב אין לך זמן לשלילה
השיטה היא לעבוד על העשה טוב ואז ממילא יש לנו גם את הסור מרע. עושה רושם שהרבנים המארגנים את הכינוס עסוקים בעיקר בסור מרע ושוכחים שבלי אלטרנטיבה הם לא עשו דבר