בתיאטרון הויזניצאי ובתחרות המלחמתית לא לצלם פירושו כריתת נשמת החסידים

ההוראה הראשונה שנתן האדמו"ר החדש ר' ישראל מויזניץ, שלא לצלם אותו, הוא אסר על צילומים בשלש סעודות לאחר צאת השבת, ואסר את הצילום בעת שילוו אותו הביתה, הוא אמר במפורש כי הוא נגד שימוש בכל תמונה שלו, הוא לא אוהב את זה ולא רוצה את זה.

למעשה, הוא לא חידש דבר, מפני שהוא כבר אמר בערך את אותם דברים לפני כמה שבועות כשביקש כי לא יצלמו אותו, אבל משום מה העלים עין בחתונה הגדולה שעשה לנכדו, וכן כל ימי השבעה כאשר צילמו ללא הרף

השאלה שאני מציב כאן לר' ישראל, האם הוא יכול לאסור את התמונות לחסידיו. מילא, הוא לא רוצה, בסדר, זו זכותו המלאה. אבל אסור לו לשכוח כי הוא עומד בראש ויזניץ ואלפי וויזניצאים רוצים לצלם את הרבי שלהם, במיוחד בתקופתנו תקופת התחרות הכל כך קשה ופרועה, איך הם יכולים לוותר על תמונות שהם כל כך חיוניים בתחרות של התיאטרון, לא רק הפנים ויזניצאי, הם זקוקים לתמונות הללו בתחרות עם יתר החצרות במיוחד עם בעלזא הטוענת שלה יותר חסידים

ר' ישראל אמר בדרשתו כי הוא לא ראוי להיו רבי הוא נטל על עצמו שליחות של הציבור. ואם כן הוא צריך לשאול את הציבור שלו האם הם מסכימים ומוותרים על התמונות

אסור לשכוח. 'חסידות' או 'קהילה' בימינו בנויה מהרבה סוגי אנשים. ישנם מי שהם חסידים במושג של חסידים אבל אלו מעטים, ישנם חברי קהילה, וישנם מי שזקוקים לאליל, ובלי תמונות חייהם לא חיים, והאם אותם מותר להפקיר?