דפים

יום שני, 27 בפברואר 2012

עולם הפוך ראיתי - מי התיר לכם מכירה כזו של כסאות בבית המדרש?

אני מגלה דעת שהכוונה בדברים אלו אינם חלילה רק בקורה בוויזניץ אלא בכל מקום שעושים כך, והם לא יחידים. משום מה החדירו נורמה שהוא אנטי השקפת התורה, הפוך מאיך שלמדנו, ומה שמעניין, הדברים מתפרסמים דוקא בשבועות של קריאת התורה בפרשת המשכן, היכן שהשאלה הנשאלת היא, מדוע בכלל פנה הקב"ה לציבור לבקש ש'כל נדיב לב' יתרום למשכן, מדוע הוא לא יכל היה להורות למשה רבנו שיפנה לכמה מיליונרים, או אפילו למליונר אחד ויבקש ממנו תרומה אחת גדולה עבור הוצאת בניית המשכן וחסל סידור לשגע את הציבור

מי שילמד יבין, שאת זה לא רצה הקב"ה, החשש היה, שיהיה מי שיחשוב שהוא קרוב יותר למשכן מפני שהשקיע יותר, הוא ירגיש במשכן או בבית הכנסת כי הוא בעל הבית הוא השקיע ונתן יותר. העקרון הוא, שכל אחד - בלי יוצא מן הכלל, עשיר ועני - צריכים לחוש בבית הכנסת אותו דבר, ולא שהמקום שלך יותר משלי

תשאלו בודאי אז מה עושים, איך מבטיחים שכולם יישבו במזרח זה הרי לא שייך. לכך יש הרבה פתרונות, אפשר לחלק את המקומות בגורל. ועל השאלה איך יעשו כסף אם לא יחלקו את הכסאות על פי מחירים כאלו, ישנם מספיק מקומות אחרים איך לעשות כסף גדול, אפשר למכור את הכסאות בהיכל הטישים, אבל לא בבית המדרש בבית הכנסת כאן חייבת להיות אחידות, מחיר אחד לכל, על בסיס העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט

אחת החכמות הגדולות בבית הכנסת הוא לשבור את הגאוה. משום מה גורמים במחירים מן הסוג הזה שיהיו מי אשר יתגאו, הם קנו מקום ב-15 אלף דולר ולא היכן שעולה רק שבעת אלפים דולר. ובנוסף, מה שצריך להעיק יותר מכל, איך מביישים יהודים ומאפשרים להם לשבת במקומות שהמחיר הוא רק של שבעת אלפים כשאחרים יושבים במקומות שעלותם 15 אלף, אוטומטית מחתימים את זה כעשיר ואת זה כשלעפער

אם כבר חלוקה, היו צריכים למכור בדרך, שהזקנים בשורות הראשונות, בני דור הביניים באמצע, ובמקומות הזולים יחסית לבחורים, כך לא מבזים אף אחד

והערה בצידה. ישנם מי שנותנים 15 אלף דולר ואצלם זה בקושי שמעק טאבאק ואין בזה טיפ טיפת 'נדבת לבו', וישנם מי שנותנים בקושי מאה דולר וזה כל כך הרבה ועם כל הלב - אז ערכו של מי יותר, זה שקנה ב-15 אלף או זה שבקושי השיג את השבעת אלפים?