השאלה היא, האם טענה זו טובה ומספיקה בשביל שנצא מהוורידים של האחר, ואם כן, מדוע אז זה לא היה נכון. ואם אין זו טענה טובה וחזקה מספיק, מדוע שיקבלו את הטענה הזו עתה
בעיית הבעיות בוויכוח החרדי-חילוני הוא בתפיסת עולם שונה. לא נשנה זה את זה, ולכן חבל על הוויכוח הזה. הגיע הזמן לארגן סדר שיאפשר לכל אחד לחיות את חייו מבלי לפגוע זה בזה, והוא אפשרי ברוב התחומים
שיטת חיה ותן לחיות טובה, אבל חלק גדול מן החרדים לא יקבל אותה. כשאנו לוחמים נגד חילולי שבת בקניונים חילונים, יתערבו החילונים בחיים שלנו. השאלה היא, האם ערבים אנו זה לזה, ואז אי אפשר עוד לטעון 'צאו לנו מהוורידים', או שאנו רוצים לחיות את חיינו לבד ולא איכפת לנו מן החילוני שיעשה הוא לעצמו כפי שבא לו
ישנם מי שיגידו שעדיף כך. אבל האם גדולי ישראל יסכימו שנפקיר למשל את עניני נישואין בידי החילוני שהוא יעשה מה שבא לו?
כל עוד שהחילוני חש שאנו חודרים לוורידים שלו, קשה לומר: 'צאו לנו מהוורידים'. אין מנוס מלשוב להסברה מתאימה, שהחילוני ילמד ויידע כי החיים הדתיים הרבה יותר יפים משלהם, ואז הוויכוח יהיה אחר. כל עוד שהם מציירים את החרדי כמי שחובט באשה זורק אותה לאשפתות, מנצל אותה לצרכיו בלבד, משרתת אותו, נפסיד במשחק הזה. הגיע הזמן לעשות הרבה חושבים, איך להציג נכון את החיים היפים של היהודי החרדי והדתי ולא ירגיש עוד החילוני כי אנו בווריד שלו וממילא הוא לא יחדור לווריד שלנו