דפים

יום רביעי, 7 בדצמבר 2011

עם כל הביקורת,לזכותם ייאמר!

מתברר שבכל זאת, כאשר יש לפחות צד אחד המעוניין ברגיעה ושלום זה מספיק, אם כי אין ספק שלמצב כזה זקוקים לשני צדדים, ולכן אני חושב שצריך בכל עת כשרואים זאת להזכיר ולציין לשבח, כמו שעושים כשהמצב הפוך, דוגמת סאטמאר, כאשר שני אחים גם כשהם מגיעים לאותו מקום, וגם כאשר הם יושבים זה לצד זה, הם לא יסובבו את הפנים זה לזה ולא יאמרו שלום לאח. לא רק האחים האדמורי"ם, גם האחים שאינם אדמור"י סאטמאר אינם חיים בשלום ולא תראה אותם בשמחות האחים

נעים לראות, שלפחות בזאת זכו חסידי ויזניץ, למרות ההאשמות הקשות מצד זה על האחר ולמרות שהיו מי שניסו ללבות את האש בין שתי הקבוצות, ובכל זאת השכל הישר גבר, ורואים את האחים משתתפים בשמחות של המשפחה

בסאטמאר לא רואים זאת, ויש להם במה להתבייש. מתברר כי היכן שמאמינים שבטלה תורת החסידות אין סיכוי ומקום לשלום כין אחים ומשפחה, והיכן שעדיין מאמינים שהחסידות חיה וקיימת, - גם אם בפירוש וגישה לא נכונה - יכולים אחים מתחרים לשבת זה לצד זה ולשמור על כבודה של ויזניץ

לבי מתמלא שמחה בכל עת שאני רואה את שני האחים יחד. גם ולמרות שאני יודע שמדובר בשנאה קשה ועזה שבין הקבוצות, ובכל זאת, השכל הישר גובר, ועל כך יישר כח גדול. מפני שזה לא רק ענין לויזניץ, זה מחזק את הטענה כי אנו החרדים שונים מן האחרים, ויזניץ לפחות מוכיחה זאת