הזיכרון הקצר של הפוליטיקה הסרוגה: ממעמד שווה
ללוחמים ועד ללוק הליברלי החדש
במשך עשרות שנים עוקב הציבור החרדי בפיקחון, ויש
לומר בצער לא מבוטל, אחר המסלול הקבוע שבו צועדים מנהיגי התנועה הדתית-לאומית.
הגנאלוגיה הפוליטית של המזרחי רצופה בדמויות שהחלו את דרכן כנושאי דגל
ה"שמרנות", מגיני עולם התורה ואבירי האגף הימני-תורני, אך סיימו את מסען
באותו המקום בדיוק: בחיבוק החם של הממסד הליברלי, כשהם משילים מעליהם את העקרונות
הישנים לטובת מחיאות כפיים באולפנים וקורת רוח זמנית מצד השמאל.
ההיסטוריה אינה משקרת. סמוטריץ', כמו קודמיו,
מתגלה כמעין "עוף חול" פוליטי – כזה שממציא את עצמו מחדש בכל פעם
שהאינטרס האישי דורש זאת, תוך הפגנת צביעות, מגלומניה מובנית וחוסר יושרה מובהק.
החל ממנהיגי המפד"ל ההיסטורית שהעדיפו בריתות עם השמאל, דרך נפתלי בנט שהבטיח
"לא למכור את הערכים" ומצא את עצמו מקים ממשלה עם יאיר לפיד, ועד לימינו
אנו. התחנה הנוכחית במסלול השחוק הזה שייכת לשר האוצר בצלאל סמוטריץ', שנמצא כיום
במקום אחר לגמרי ופוסע בבטחה בעקבות תאומו לשעבר, נפתלי בנט.
כאשר לומד תורה היה "שווה לחייל בצבא"
כדי להבין את גודל המהפך התודעתי, אין צורך
להפליג לימי הקמת המדינה. די להביט לאחור אל שנת תשע"ח (2018), לפני שמונה
שנים בלבד. באותם ימים, כאשר חוק הגיוס סער ואיים על יציבות הממשלה, בצלאל
סמוטריץ' – אז חבר כנסת צעיר ונמרץ מהאגף התורני של הבית היהודי – הציג עמדה
נחרצת, שלא לומר לוחמנית, להגנתו של עולם הישיבות.
באותה תקופה קבע סמוטריץ' שוב ושוב, הן מעל בימת
הכנסת והן בראיונות ופסקאות ארוכות ברשתות החברתיות, כי מעמדו של לומד תורה במדינת
ישראל שווה לחלוטין למעמדו של חייל בצבא. הוא הסביר בלהט כי לימוד התורה הוא חיל
המגן הרוחני של העם היהודי, וכי בלי הזכות וההגנה של לומדי התורה, אין קיום לצבא
הגשמי. באותם ימים, סמוטריץ' לא היסס לתקוף את מערכת המשפט ואת מפלגות המרכז-שמאל
על הניסיונות לפגוע בתקציבי הישיבות.
והנה, חלפו שמונה שנים בלבד, הגלגל הפוליטי
הסתובב, וההצהרות ההן נמוגו כלא היו. בישיבת הסיעה הוביל שר האוצר קו תקיף וחסר
פשרות נגד חוק יסוד לימוד תורה שמקדמות המפלגות החרדיות, חוק שכל מטרתו היא לקבע
את הערך החוקתי של הלימוד ולהשוות את זכויות הלומדים לחיילים. "לא יכולים
לקבל את הסעיף שקובע שמי שלומד תורה יקבל זכויות שוות כמו מי שמשרת בצבא",
נאמר שם. פתאום, השוויון הערכי נעלם והוחלף בצביעות מבוהלת מפני האלקטורט.
פירוק גוש הימין
מי שמנסה להציג את הזגזוג הנוכחי כ"אילוץ
פוליטי" של הרגע, מוזמן לפתוח את דפי ההיסטוריה האישית של שר האוצר. הדפוס של
התנערות משותפים והפניית עורף אינו חדש לו; מדובר בשיטה מוכחת. הציבור זוכר היטב
כיצד סמוטריץ' בגד באורי אריאל – האיש שהכניס אותו לפוליטיקה, טיפח אותו במפלגת
תקומה והעניק לו את הפלטפורמה הציבורית הראשונה שלו. ברגע האמת, סמוטריץ' לא היסס
לתקוע לו סכין בגב, להדיח אותו בפריימריז הפנימיים ולנשל אותו מהנהגת המפלגה ללא
שמץ של הכרת הטוב.
מי שבגד בפטרונו הפוליטי המובהק, יעשה זאת שוב
ללא היסוס גם לימין כולו ולשותפיו הנוכחיים. בשבועות האחרונים, בעוד השופרות
בתקשורת מנסים להאשים את המפלגות החרדיות ביצירת משברים קואליציוניים, המציאות
בשטח הפוכה לחלוטין: סמוטריץ' הוא זה שפירק דה-פקטו את גוש הימין, ולא החרדים.
הניסיונות שלו לטרפד חקיקה דתית קריטית, לעכב כספים מוסרתיים ולהתנצח פומבית עם
שותפיו הטבעיים, מוכיחים שהוא כבר קיבל החלטה לשבור את הכלים ולפרק את המחנה
מבפנים.
מסורת רצופה של הפניית עורף: מגוש קטיף ועד ימינו
הזגזוג והפירוק הללו אינם אמורים להפתיע את מי
שמכיר את שורשי הציונות הדתית ומנהיגיה. זוהי אותה תנועה פוליטית שבמבחנים
ההיסטוריים הגדולים ביותר שלה תמיד מיצמצה, התקפלה ואפשרה את הגרוע מכל. הציבור
זוכר היטב כיצד מנהיגי הציבור הדתי-לאומי אפשרו הלכה למעשה את פשע גירוש גוש קטיף.
אפילו ה"אדמו"ר" הרוחני של
סמוטריץ' עצמו, הרב חיים דרוקמן זצ"ל, סיפק בשעתו דוגמה כואבת לאותו דפוס
התנהגות: מי שפרסם בקול רעש גדול פסק הלכה נחרץ הקורא לסירוב פקודה במקרה של פינוי
יישובים, לפתע "שכח" את פסק ההלכה שלו בזמן אמת, התפתל ונסוג ממנו כאשר
המציאות הפוליטית והממלכתית לחצה עליו. כשהרבנים והמנהיגים פועלים מתוך מגלומניה
ומעדיפים את קרבת השלטון על פני האמת הפנימית שלהם, התלמידים רק ממשיכים את המורשת.
אין ספק כי המהפך התודעתי הנוכחי של סמוטריץ' הוא
חלק מאסטרטגיה פוליטית קרה. הוא מביט אל עבר העתיד הפוליטי, רואה את נפתלי בנט
הממצב את עצמו מחדש, את אביגדור ליברמן שרוכב על גל האנטי-חרדיות, ואת יאיר לפיד
שממתין להזדמנות, ומבין שכדי לשרוד עליו לאמץ "לוק" חדש – ממלכתי,
מרכזי, כזה שאינו מהסס "להעמיד את החרדים במקומם".
תרשמו טוב: בצלאל סמוטריץ' ילך בלי להניד עפעף עם
בנט, ליברמן ולפיד לממשלת מרכז-ימין. ההתנערות שלו מחוק יסוד לימוד תורה וההתקפות
הבוטות שלו נגד חברי הכנסת החרדיים על ביקורם אצל בני ישיבות עצורים, הן רק
קדימון. הניסיון שלו להפגין עליונות מוסרית ולחנך את המגזר החרדי נועד להכשיר את
הקרקע לחבירה עתידית לליברמן ולפיד, כשהמחיר, כמובן, ישולם מכיסו של לומד התורה
החרדי.
ההבדל התהומי בתפיסת עולם
המשבר הנוכחי חושף את הפער התהומי שאינו ניתן
לגישור בין התפיסה החרדית לבין התפיסה המזרוחניקית-לאומית. עבור הציבור החרדי,
לימוד התורה אינו כלי פוליטי, אינו נושא למשא ומתן, ואינו ערך שנמדד לפי
"תרומה למשק" או מדדים אלקטורליים.
כאשר פוליטיקאי דתי משנה את דעתו מקצה לקצה בתוך
שמונה שנים, ומסביר שאינו יכול להשוות את זכויות הלומדים לחיילים רק בגלל לחץ
ציבורי, הוא מוכיח שבסולם הערכים שלו, המדינה והצבא נמצאים מעל התורה. הניסיון שלו
ושל מפלגתו להכתיב להנהגה הרוחנית החרדית כיצד לנהוג, הוא המשך ישיר של אותה
התנשאות היסטורית של הזרם הדתי-לאומי, שביקש תמיד "לחנך" את החרדים
ולהפוך אותם לחלק מהממסד הממלכתי.
סיכום: עולם התורה לא יתפעל מהאופנה החדשה
הציבור החרדי למוד ניסיון. ראינו כבר מנהיגים
סרוגים רבים שעלו לגדולה, החליפו חליפות, שינו נוסחאות, והבטיחו הבטחות, רק כדי
לגלות שבסופו של יום הם נותרו קירחים מכאן ומכאן – לא התקבלו באמת למועדון הליברלי
החילוני, ואיבדו את האמון הבסיסי של הציבור שומר המצוות.
עולם התורה והישיבות לא נבנה בזכות הצהרות העבר
של סמוטריץ', והוא לא ייפגע מהלוק החדש שהוא מנסה לאמץ לעצמו כעת. גדולי ישראל
והמוני בית ישראל ימשיכו לדבוק בלימוד התורה ובשמירת עצמאות המוסדות ללא פשרות, גם
אם שר האוצר יבחר להמשיך במסלול המוכר ולצעוד יד ביד עם ליברמן ולפיד בממשלת
המרכז-ימין הבאה שלו. הפוליטיקה משתנה, האופנות מתחלפות, אך תורת ה' תמימה עומדת
לעד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.