מאת פישל קדוש
הכל הולך כמתוכנן. השמאל פה ושם שם רגליים, אבל ממש לא מצליח לעצור.
השמאל איים שאם בן גביר והממשלה יעזו למנות מפכ"ל חדש האדמה תרעד, וראה זה פלא, מונה מפכ"ל חדש, שחשוד כמי שנימנה על "לה פמיליה", והאדמה לא רועדת, ודני לוי מונה על אף איומי השמאל.
אחרי דני לוי הגיע גלאנט. המדינה כולה רעשה מאיומים על "ליל גלאנט 2", וגלאנט פוטר ושום דבר לא קרה. במקומו מונה ישראל כץ, כנראה שר הבטחון הכי טוב בתולדות המדינה, אבל הכי גרוע לחונטה הצבאית, וכן, שום דבר לא קרה.
השמאל בראשות הקפלניסטים איים כי אם ביבי יעיז לנגוע ברמטכ"ל, לא תהיה פה מדינה. ביבי לא התרגש, ובפעם הראשונה בתולדות המדינה רמטכ"ל פוטר, וכולם שכחו את השם "הרצי", והכל עומד על מקומו.
האיום הבא היה על נציב התלונות על שופטים, כל המערכת געשה על "פגיעה בשלטון החוק". והנה, אשר קולא, ממש לא חביב המימסד המשפטי והמזכה של זדורוב, מונה במקום נציג החונטה אורי שוהם, והזירה שקטה.
בתמיכה מסיבית של "מערכת המשפט" איימה לפרק את המדינה אם יעיזו לנגוע ב"שומר הסף" הידוע, נתניהו התעלם, פיטר את רונן בר, ומערכת המשפט עשתה מה שהיא יודעת הכי טוב לעשות, לתקוע כמה מקלות בגלגלים, אבל התוצאה ידועה, רונן בר בחוץ ובשטח קול ענות חלושה.
הקרב התורן על מינוי המחליף, דוד זיני, הדבר הכי הפוך שיכול להיות מרונן בר. השמאל שוב, שם רגל פה, תוקע מקלות שם, אבל בכך זה נגמר. זיני ראש השב"כ.
דיברו על הפצ"רית שבציניות אופנתית הביאה להרג חיילים רבים, אמרו שלא ניתן לנגוע בה, כי היא ציפור הנפש, כידוע, והנה, היא כבר זמן עבר ובדרך לכלא.
הרכבת מתקרבת לתחנה הבאה, הסופית: היועהמ"שית ויצחק עמית. הבסטיליה תיפול, אבל הימין יכול לעודד את המהלך, ויש דרך אחת: "מושחתים נמאסתם", לשבור את מחסום הפחד והדרך ארץ מול "מערכת המשפט", ולקרוא שוב ושוב לעמית ומיארה "מושחת" ו'מושחתת". מול זה -בתנאי שיש בסיס לקריאות- שופט בג"ץ ויוהעמ"ש לא יכולים לעמוד, ולא יעזור בית דין.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.