הערות והארות

 

חלאס להעלים מידע מראש ממשלה נבחר ואח"כ לעצור ולענות  את מי שעשה מעשה אחראי 

אמיר אטינגר: אושרה בטרומית: הצעת החוק של עמית הלוי להקמת מחלקת מודיעין ״איפכא מסתברא״ שתיתן חוו״ד חלופית לגופי המודיעין צה״ל שב״כ מוסד ותהיה כפופה לרה״מ.

===============

יעקב ריבלין: יש סמליות בכך שצוי המעצר נגד נתניהו וגלנט יצאו בשבוע בו הוצאו למעלה מאלף צוי מעצר נגד בני ישיבות.

===============

צבא חלם - מסתערים לתוך מבנים ונתקלים במארבים ונופלים חיילים ואחרי זה מורידים את הבניין מהאוויר, במקום להוריד מקודם....

===============

תמיר מורג - כתב מדיני ערוץ 14:

בהנחה שסדר הדברים של הנשיא הרצוג לא מקרי (והוא לא, הרצוג חכם ומחושב מאוד), כך הוא רואה את חומרת המעשים והאמירות האחרונות: במקום הראשון ההתבטאויות נגד ראש השב"כ והרמטכ"ל, אחריהן האמירות נגד היועמ"שית, ובמקום האחרון ירי פצצות התאורה על בית ראש הממשלה.

ככה נראה ונשמע נשיא בפריימריז.

===============

סליחה על השאלה מדוע הרבנים שותקים כאשר עושים שבע ברכות בסכומי עתק מוציאים עיניים לכל כך הרבה שיהיו חייבים לחקות אותם. אין לי חלילה כלום נגד האיש עצמו שהוא עשיר ויש לו כסף, וגם איש חסד. אבל האם זה לא מוגזם? גם מבחינת תקנות פנימיות (נורמות בלע"ז) זה ממש להוציא לאנשים את העיניים ויש עוד כמה עשיים כולל בקהילתו שלא עשו כאלו דברים ויש להם הרבה כסף - צריך לעצור את זה לפני שזה הופך להיות נורמה חרדית

===============

בלום במשפחה:  "מה גרם דווקא למי שנתפס כמנהיג רציונלי ואפילו פרגמטי להתבטא כך"? שאל אותי השבוע במסדרונות הכנסת אחד מח״כי הליכוד. בחרדיות מדוברת השאלה הייתה מנוסחת במכובדות יתר, אך השאלה במקומה. זהו אותו מנהיג, השבתי, שנאם בכינוס לבני הישיבות שנקבע מבלי משים בתאריך הלועזי של ה-7 באוקטובר והתנצל על כך שהתאריך נקבע בו ביום. זהו אותו מנהיג רוחני שרק לפני שבועיים דיבר על מעמד לומדי התורה והבהיר כי דבריו מכוונים אך ורק למי שעוסקים בתורה, אבל משהו קרה מאז, עד שהרגיש שאין לו ברירה. את המונחים ״מסירות נפש״ שמענו מפיו בשעתו לאחר פסיקת הבג״ץ, אלא שאז, הבהיר ר׳ משה הלל כי מדובר באמירה עקרונית ולא עכשווית. בתקופה שחלפה מאז, המציאות הולכת ומתקרבת לעיקרון.

===============

השר מיקי זוהר על האג ופלדשטיין: קווי דימיון רבים בין צווי המעצר ההזויים של בית הדין בהאג לכתב האישום המופרע נגד אלי פלדשטיין. ‏בשני המקרים, שיקולים זרים מאפילים על הצדק והאמת ודעותיהם האישיות של התובעים משבשות את שיקול הדעת. 

‏פלדשטיין התכוון לפגוע בביטחון המדינה כמו שנתניהו וגלנט ביצעו רצח עם. עיוות מוחלט.