רגעים של השבוע - פרשת נצבים-וילך
מדוע לא אמרו תחנון בסתם יום חול בישיבה שבפולין? / חנוכת הבית במוסקבה על דרך ליובאוויטש / החזן שקולו נעלם לפתע / ביקור הרב הראשי אצל האדמו"ר מסאטמאר
א. בנש"ק חסידי
יום הבהיר ח"י אלול השנה, חל כידוע בשבת, כך ששאלת אמירת 'תחנון' לא עמדה על הפרק, אך כיוון שבכל זאת הנושא עלה תוך כדי שיחה, אמר האורח: "אספר לך סיפור ששמעתי מאבא שלי, סיפור קצר, אבל התובנות שאפשר להפיק ממנו - רבות הם".
זה אחד הסיפורים שזכיתי לשמוע במוצאי שבת שעבר, כשהתארח בביתנו הרב נתן גוראריה, לסעודת מלוה מלכה, כשהוא רענן ומלא חיות - בלי שניכר יהיה שבמשך כל שעות אחר-הצהרים, התוועד בבית הכנסת המרכזי לכבוד ח"י אלול, כהמשך לאירוע בעיירת ליובאוויטש בפתיתת הבניין המשוחזר של ישיבת תומכי תמימים, כחזונו לפני כארבעים שנה.
וכך סיפר לאחר ההקדמה הקצרה: "הייתה תקופה שאבא ניהל את הישיבה ב'אטוואצק'. יום אחד הגיע הרבי הריי"צ לבקר בה, אבא רמז לשליח הציבור שבתפילת מנחה, שלא לומר תפילת 'תחנון'. בסיום התפילה שאל הרבי את אבי מדוע דילגו על תחנון; ואבא השיב כי זה היה בהוראתו, שכן היות והרבי הגיע - הרי זה חג לכולם. ענה לו הרבי: אדרבה, אם אני מגיע, זה דורש יותר מהתלמידים, יותר לימוד ועבודת התפילה ויותר תשובה"!
החסיד המפורסם הרב שניאור זלמן גוראריה, עוד זכה לראות את הרבי הרש"ב, לגדול על ברכי הרבי הריי"צ, לקבל ממנו שלל תפקידים, בהם גם ניהול הישיבה באטוואצק שבפולין, ובהמשך להיות מהחסידים הכי מקורבים של הרבי, במסירות שאין לה אח ורע.
הרב נתן שליט"א, הוא אחד מבניו, וזכה להיות השליח הראשון של הרבי באוניברסיטאות שבארה"ב. ובעיצומה של השליחות, נשלח לפני כארבעים שנה לבדוק את המצב ברוסיה, והוא יזם כאמור, את השחזור בחצר רבותינו נשיאינו בעיירת ליובאוויטש. כיום משמש הרב נתן כמשפיע בעיירת מונסי שבארה"ב, ובניו ממשיכים את השליחות שהוא החל ב'בופלו'.
לאחר כמה לגימות 'לחיים', לצד מרק חם וטרי לכבודו של דוד המלך, ניצלתי את ההזדמנות לשאול את האורח על אגדות וסיפורים שונים המתהלכים על אביו. והבן האורח, שלא נס ליחו, עטור בחוש ההומור העמוק, אותו ירש ללא ספק מאביו ז"ל - מחייך, קצת מתעלם מהשאלות, ובעיקר מרתק אותנו עד לשעות הקטנות של מוצאי שבת בואכה בוקרו של יום ראשון העולה מהמזרח, בעובדות וסיפורים מכלי ראשון שלא יסולאו בפז.
כבוגר ישיבת רוז'ין-באיאן, אני מרשה לעצמי לשוחח אודות סבו הגדול - אבי אמו, הרבי מקופישניץ זצ"ל מגזע רוז'ין, שהיה ידוע בקשרי ידידות עם הרבי הריי"צ נ"ע, והוא - בנש"ק מיוחס עם העדינות הרוז'ינאית שעבר אליו בגנים מצד אמו, מוסיף מדיליה פרטים רבים. אני מפתיעו ושולף חתיכת מצה שמורה, ממה ששיגר לי מירושלים בערב פסח השתא הרבי מבאיאן שליט"א - והאורח, בן-דוד ראשון של הבאיאנר רבי, לאחר טעימה מהמצה, מתרגש ומשתף בסיפורים שיש לו ולבנו המלווה אותו, עם חצר חסידות באיאן המפוארת.
ב. מזמור שיר חנוכת הבית
כמדי מוצאי שבת קודש, כמו בעוד מאות קהילות בכל העולם, נהוג אצלנו בבית הכנסת המרכזי 'מארינה רושצ'ה', להקרין 'מראות קודש' - תוכנית שבועית הקשורה לפרשת השבוע או מועד החל בשבוע זה, ותחילת התוכנית היא עם שיחת קודש מהרבי.
לפני שבועיים עסקה שיחת הרבי על הפסוק 'כי תבנה בית חדש', ובין ההסברים והפירושים סיפר הרבי על הנוהג שהיה בליובאוויטש עת חנכו דירה חדשה לזוג צעיר, שהיו מזמינים את המלמד עם תלמידיו ממשפחות חסרי אמצעים, על מנת שילמדו בבית ובכך יחנכו את הדירה, שיהיה בית חסידי, בית שלא חוששים שהאורחים ילכלכו או יגרמו לנזק, וכך להנחיל נתינה מתוך שמחה והתמסרות לזולת, ובפרט הענקת יחס מיוחד לבני עניים שמהם תצא תורה, על פי מאמר חז"ל 'ויהיו עניים בני ביתך'.
עוד טרם הסתיימה התוכנית, וידידי מר אפרים בנימינוב שישב לצדי, מסמן לי בידיו כי דבר מה דחוף בפיו: "אני רוצה לבצע זאת גם בדירה החדשה שלי", אמר לי אחר-כך, וסוכם לעמוד בקשר.
עשרים דקות נסיעה משכונת "מארינה רושצ'ה", והגענו לשכונת "חורושבסקיי". ישנן שכונות יפות ויוקרתיות רבות בבירת רוסיה, אבל חן מיוחד שורה על שכונה חדשה זו, שטביעת האצבעות של מתכנני השכונה ומייסדיה היהודיים ניכרת בכל פרט, החל מעיצוב המבנים הגבוהים, השבילים שביניהם, וכלה בספסלים המגוונים לצד מזרקה ומגרשי משחקים רחבי ידיים לילדי השכונה.
שומר הבניין קידם את פנינו בסבר פנים יפות, ועלינו במעלית שכאילו נלקחה מאחד ממלונות הפאר שבעיר. לאחר שכובדתי וקבעתי מזוזה באחת הדלתות שבבית, תוך דיון מקדים עם התלמידים, מה המיקום והגובה הנכון, הסבתי סביב השלוחן הגדול עם הילדים שהבאתי - הקבוצה המבוגרת יותר של חברת תהלים מדי שבת קודש, ויחד אמרנו תהלים, י"ב פסוקים, נתינת צדקה וניגונים חסידיים, כשמסביב מביטים ומסתקרנים מספר שכנים יהודיים, שלראשונה בחייהם רואים מחזה מעין זה.
במסכת יבמות אומרת הגמרא: "כל אדם שאין לו בית - אינו אדם". לכן נהגו בתפוצות ישראל בכל הדורות לקיים סעודה והתוועדות מרעים ולחגוג את חנוכת הבית, מתוך הודיה להשם יתברך על השמחה הגדולה, וישנם מנהגים רבים בעדות ישראל מה לומר ואיך לחגוג אירוע חשוב זה.
"כעת אני חש שהדירה קדושה וראויה להיות משכן למשפחתנו" - אמר המארח אפרים, הידוע כמכניס אורחים גדול, בעל צדקה שרץ לתפוס כל הזדמנות להיטיב עם השני ברוחניות ובגשמיות.
ג. לשמוע אל הרינה
בעלון הפופולארי "שיחת השבוע" היוצא לאור בידי צעירי חב"ד בארה"ק, מביא השבוע ידידי הסופר ר' מנחם כהן במדורו "חיים יהודים", שיחה עם דודי היקר החזן הרב צבי הלוי הורביץ, בעל תפילה ותיק זה שלושים שנה. כבן למשפחת לוויים שורשית, המיוחסת לשמואל הנביא, שגדל בבית שתפילה ושירה היו כרוכות בו זו בזו, הוא משמש בעל תפילה נפלא בימים הנוראים.
להלן קטעים מתוך השיחה עמו, לא לפני שמקדים ומספר על בית אביו: "השירה הייתה חלק בלתי נפרד מחיינו. העוברים ושבים בשכונת גאולה שבירושלים, נהנו לעמוד מאחורי חלונות ביתנו בליל שבת ולהאזין לשירה. אבא ע"ה היה יושב איתנו בסעודת השבת, שהייתה נהפכת להתוועדות חסידית, והיינו מתוועדים ושרים כארבע שעות. גם רבנים ואדמו"רים ידועים היו עוצרים ומקשיבים לשירה שבקעה מהבית".
וכאן הוא משתף על דמותו של חזן - בעל תפילה חסידי: "בעל תפילה חסידי צריך לזכור תמיד לפני מי הוא עומד. לא להופיע באירועים שאינם מתאימים. סיפר לי בעל התפילה החסידי הרב אברהם פרסמן, כי חתם על חוזה שהיה אמור להכניס לו 150 אלף דולר, וסיפר על כך לרבי מליובאוויטש. הרבי שאל אותו אם תהיה הפרדה כראוי, וכשהבין שלא - ביטל את החוזה".
"יש יהודי שנהג לבוא בכל שנה לאחת התפילות בימים הנוראים, כדי לשיר ניגון מסוים. לעיתים זה היה משבש את סדר התפילה, אבל השתדלתי לשיר איתו. פעם אחת הרגשתי שהשירה לא השתלבה נכון, והמשכתי הלאה. מיד הרגשתי כי פגעתי בו. אחרי התפילה שלחתי שליחים לבית הכנסת שבו נהג להתפלל וביקשתי שיבוא גם למחרת, כדי שאוכל לפצותו. למחרת בבוקר גיליתי כי קולי נאלם דום... מעולם לא קרה לי דבר כזה. ביקשתי מאחי להחליף אותי. אז הבנתי עד כמה חייבים להיזהר בכבודו של יהודי. המקרה הזה חקוק בליבי מאז".
"הרבה אנשים תרים אחרי הסוד שיחבר אותם לתפילה בימים הנוראים, והתשובה היא שצריך לדעת שיש לכל יהודי כוח עצום בתפילותיו. כל יהודי הופך עולמות, פשוטו כמשמעו, בכל תפילה. ברגע שנבין זאת, ולא נאמר לעצמנו 'אני שום דבר', 'אני לא כלום', ונתפלל בכוונה, ולא כדי לצאת ידי חובה - נוכל להתחבר היטב אל התפילה. בתפילות הימים הנוראים, ובפרט בראש השנה, אנחנו עוסקים רבות בהמלכת הקב"ה למלך עלינו. אם נתעמק בנקודה זו, ולא נתעסק בחרדות של תפילות הימים הנוראים - התפילה תיראה אחרת לגמרי. נוכל להיות שותפים בהמלכת הקב"ה עלינו. תחשבו למשל על המילים "וייראוך כל המעשים וישתחוו לפניך כל הברואים". נסו לחשוב שיש לנו את הזכות להיות שותפים בהמלכת הקב"ה, ותקבלו מבט אחר לגמרי על התפילות".
ולתמונת השבוע שלי: מוסקבה פינת סיגעט
הדרך משכונת 'קראון הייטס' לשכונת 'ויליאמסבורג', אורכת פחות מחצי שעה, גם בצהרי היום העמוסים - כמו אתמול, יום חמישי, כאשר חסידים ואנשי מעשה אצים-רצים להכין את עצמם וביתם לשבת קודש הקרבה ובאה. לעומת זאת נראה, כי הבדלי ההשקפה הרבים שבין תושבי שתי שכונות אלו - רחוקים קילומטרים רבים. אך להפתעתי גיליתי, כי המשותף רב על השונה.
אך יצא הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א מהרכב שהביאו לטבורה של השכונה הגדולה והוותיקה, ורבים מתושביה נעמדו ללחוץ את ידו של האורח הדגול, ולבקש את ברכתו בכלל ולקראת השנה החדשה בפרט. אורח, שאולי לראשונה נראה פיזית כאן בוויליאמסבורג, אך מתברר כי הוא מוכר לרובם.
כמדי שנה, הגיע הרב שליט"א עם כמאה מתומכי המוסדות ברוסיה לשהות ב"שבת סליחות" אצל הרבי, ויחד יעשו בע"ה את השבת הקרובה באווירה מרוממת סמוך ונראה לאוהל הק' של הרבי. נוהג שכבר הפך למסורת, ומשפיעה על קהילות אחרות ברחבי תבל.
מקורבים משני הצדדים הציעו וסידרו קבלת פנים אצל האדמו"ר רבי זלמן לייב מסאטמאר שליט"א במעונו שבווילימסבורג, ששמח לקבל את פני האורח הדגול מרוסיה, ולשמוע מכלי ראשון על המתרחש ברוסיה ובעולם היהודי כולו. פעילותם של חסידי סאטמאר חצתה מזמן את גבולות חצרם, וכאנשים שחייהם מושתתים על עשיית חסד עם הזולת, דאגו רבות אף ליהודי תימן ועוד. משום כך השתוקק המארח לשמוע על פעילותו של האורח למען היהודים התימנים, ועל הקורה כעת באיראן - עניינים שהשתיקה יפה להם, והברכה כידוע שרויה בדבר הסמוי מן העין.
השיחה התפתחה על קשרי האדמו"ר רבי יואל מסטמאר עם הרבי, והביקורים זה אצל זה. הרב אלי סלאווין, מעסקני קראון הייטס ומי שעומד בקשר שנים רבות עם חצר סאטמאר, שהתלווה לביקור, סיפר מה ששמע מפי מזכירו של הרבי, הרב לייב'ל גרונר ע"ה: "כשרבי יואל מסאטמאר הגיע לנחם את הרבי שישב שבעה על פטירת אמו הרבנית חנה ע"ה, שנסתלקה בין ר"ה ליום הכיפורים, ביקש הרבי ממנו 'היתר' ללכת לטבול במקווה בערב יום כיפור. רבי יואל נשען על מקלו המוכסף והגיב 'ני - ני', הסתובב הרבי לר' לייב'ל ואמר: 'ני' אומר שמותר או 'ני' שאסור? הגיב רבי יואל: 'הליובאוויטשער רבי מספיק גדול כדי לפסוק לבד על שאלה זו'"...
לאחר שהרב שליט"א מסר לו את ספרו החדש "שלח לחמך" על התורה, הוגש יין בגביעי כסף מתוך קנקן כסף מכובד, והאישים הדגולים איחלו ברכות זה לזה לקראת השנה החדשה.
לקראת סיום ציטט הרב שליט"א מדברי הרבי, שיהודי לכאורה נמצא במעין מצב של תרתי דסתרן: מאידך הרי הגלות היא דבר רע ומר, ואנו חייבים לבקש מהקב"ה כי יוציאנו ממנה; אולם בזמן הגאולה, כשיתגלה לעין-כל מה נוצר ונתהווה על-ידי תקופת הגלות, אז יקוים הפסוק: "ואמרת ביום ההוא, אודך ה' כי אנפת בי", ונודה אז לה' על עצם החורבן והגלות, מכיוון שאז נראה את הטוב שהיה טמון בהם.
הגיב על כך המארח במטבע דומה, בשם דודו רבי יואל מסאטמאר ששאל על דברי הגמרא במסכת מגילה: "תניא ר"א הקפר אומר, עתידין בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל שייקבעו בארץ ישראל" - מדוע יש צורך לייבא בזמן הגאולה את בתי הכנסת מחו"ל? אלא שירצו אותם בגלל ההשקעה שהיו בבניינים אלו במסירות, והיגיעה לבנותם גם במצבים הקשים.
הרב לאזאר שליט"א סיפר למארח, כי זקנו שהוא קרוי על שמו, התגורר בעיירה סיגעט שבהונגריה, ונחשב בין חשובי החסידים בחצר סאטמאר שבאותן שנים. המארח, האדמו"ר מסאטמאר שליט"א אכן אישר כי שמע רבות על אישיות זו, ואף הוסיף וסיפר כי הלה התגורר בשכנות לזקנו הרבי מסיגעט, בבית הסמוך אליו.
כשהוצגתי בפני המארח הדגול, ונאמר לו שאני צאצא של בעל ה'ישמח משה' - מייסד שלשלת סיגעט, נהנה האדמו"ר לשמוע על כך. רבות עוד אפשר לספר על ביקור מרתק זה, אך קצרה היריעה והזמן.
גוט שבת, כוח"ט!
שייע
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.