מאת הרב ישראל אהרן קלצקין
ערש"ק פרשת בהר, י"ז אייר ערב ל"ג בעומר תשפ"ד.
לידידיי ומכריי קוראי ומתענגי הגליון 'מעדני הפרשה'.
יש קונה עולמו באימייל אחד.
ביום שישי שעבר הייתי מצוברח מעט, שזה מצב מאוד נדיר אצלי, תודה לקל יתברך.
ולמה הייתי שבור מעט? כי אחר ששלחתי המאמר של שבוע שעבר, היו לי נקיפות מצפון, שמא נכשלתי בעוון לשה"ר, ומה לי ולצרה הזאת? וכי חסר לי פעקעלאך שיהיה לי לתת את הדין עליהם, שאני עוד צריך להוסיף לי כהנה וכהנה? ומי ערב לי שאותו אברך שסיפר לי על הדחיה בכוונה של ההפקדה, ושלדבריו היה זה 'באפי תלתא' (בפני שלושה שומעים - שאז אין עוון לשה"ר), אין לו אינטרס פרטי נגד אותו מפקיד באיחור?
ומה היה חסר החלק שהוספתי על נשירת השיער, שלא קשור אלי? שיתכן יש בו חשש לשה"ר, אא"כ נטען שהוא אינו נכנס בגדר 'עושה מעשה עמך' שהרי ישראל אמורים להיות 'רחמנים בני רחמנים' ולכן אני מיצר על כך וה' יסלח לי ואני מודה ומתוודה ברבים 'חטאתי' ואשתדל שלא ישנה עוד.
לפכוחי נפשי, שלח לי הקב"ה כמה שליחים טובים. קיבלתי 3 אימיילים במשך יום השישי ואורו עיני.
הראשון שלח לי ווארט ממרן רבי חיים מוואלז'ין זצוק"ל שכותב: כתבה תורה 'לא תעמוד על דם רעך' מיד אחר 'לא תלך רכיל בעמך', ללמדנו, כי יש מצבים שחייבים לספר לשה"ר ואם נמנע מלספר הלשה"ר עובר על 'לא תעמוד על דם רעך'.
וצירף צילום של ה'פתחי תשובה' שו"ע או"ח ס' קנ"ו וזה לשונו: 'וראיתי להזכיר פה על דבר אשר כל הספרי מוסר הרעישו העולם על עוון לשה"ר ואנכי מרעיש העולם להיפוך, עוון גדול מזה וגם הוא מצוי יותר, והוא מניעת עצמו מלדבר במקום הנצרך להציל את העשוק מיד עושקו'.
ואז ריחם השי"ת עלי ואחד מידידיי שלח לי אימייל וסיפר כי הוא פגש את אותו 'מאחר בהפקדה' והגיש לו עותק מהמאמרים ושאל אותו אם הסיפור שאני מספר נכון? והוא ענה לו: 'איני זוכר את כל הפרטים, אבל אם זה היה תלוי בי, לא היה צריך מעביר לו את הכסף בכלל, (גם לא אחר הפסח) אבל אחי הוא הבעה"ב ולא היה ברירה', ולאחר בדיקה הוא אישר: השטר הוא ליום ו' ניסן והכסף הועבר ביום ג' אייר. זכותו יגן עליו.
ומה האימייל השלילי שקיבלתי והכי אטרקטיבי? את זה נשאיר לסוף המאמר, כדי לסיים עם טעם מתוק בפה.
ולפני שאספר את הסיפור העסיסי שהבטחתי, ושהפעם אטשטש יותר את הפרטים, שלא יהיה ניתן לזיהוי, בפרט שהלה כבר אינו פעיל יותר בין הסיקריקים. צריך להבהיר, כי מנסיוני הרב טרם נתקלתי בדבר כזה, כי סיקריק יוצא מסיקריקותו רק אם הוא החליט להסיר את הכיפה והפיאות ולבעוט בכל המסורת. (ועדיין איני יודע מה עדיף ואולי בעצם אני כן יודע ודי למבין).
ומעשה שהיה כך היה: בתחילת חורף תשס"ז, עצרה משטרת הציונים מספר אנשים ממא"ש על שהדביקו מודעות שכותרתם 'הותר דמם' ובמודעה היה כתוב כי כאשר מתקיימת צעדה ברחובות ירושלים שעניינה התגאות בתועבות שאין ישראל חשודים עליהם, ואפילו אומות העולם, השביע אותם הקב"ה אחר המבול שלא יפרסמו תועבותיהם בפומבי ולא יתנו כתובה (חולין צב:), 'ולכן', נכתב במודעה 'הותר דמם כי ע"פ התורה בני מוות הם'.
מבחינת החוק, מודעה כזאת נחשבת לנתינת לגיטימציה והסתה לשפיכות דמים והמשטרה עצרה כמה בחורים שנחשדו שהדפיסו והדביקו המודעה.
הסיקריקים החליטו שאני הלשנתי ושאני מסרתי את שמות בעלי הדפוס ועובדיו ומיקום משרדם וכך תפסו הסיקריקים שתי ציפורים במכה אחת, גם מערכה בציונים הארורים וגם הדבקת תואר 'מוסר' לישראל אהרן קלצקין. [במאמר המוסגר: בתי בת ה-5 נכנסת הביתה באחת מאותם ימים ושואלת בתמימות את אשתי 'מאמי, מה זה מוּסֶר?' אשתי הבינה כי הילדה ראתה פאשקווילים ברחובות עם כותרת ענק 'ישראל אהרן קלצקין מוסר'. היא לא ידעה איך להתמודד עם שאלה כזאת ואמרה לה: 'תשאלי את טאטי', באה אלי הילדה עם השאלה, עניתי לה מיד בבטחון עצמי מופגן: 'זה לא מוּסֶר זה מוֹסֶר, אני מוסר שיעור בדף היומי בביהכנ"ס' ואכן בחג הפורים שלאחר מכן תליתי על רכבי מודעת גדולה עם כותרת ענק: 'ישראל א. קלצקין מוסר' – ומתחת לזה באותיות קטנות יותר 'שיעור בדף היומי, כולם מוזמנים' והעיר שושן צהלה ושמחה].
הרצים יצאו דחופים ברמקולים ומודעות, שמתאספים בשעה 4 אחה"צ במקום הפירצה, מול בית הדפוס ברח' עבודת ישראל 16, להפגין על דבר ההלשנה והמסירה של הפורץ גדר הידוע, מחריב ירושלים ועוד שפע של תארי כבוד מידי המקלדת הרחבה והמלאה, שכידוע הנייר סובל הכל.
אם כבר, אז כבר, החלטתי להתעלל בהם, הדפסתי במכונת הצילום הגדולה (פלוטר) שהיה לי בעסק, דף ענק של תמונת 'הכותל המערבי' והדבקתי אותה על הקיר החיצוני של בית הדפוס שלי, כך, שכאשר יבואו להפגין והם יצלמו את ה'כנס הגדול' יהיה ברקע תמונת הכותל המערבי וכך יתקשו לנצל את התמונות ולהציגם אצל תמימי לונדון ויליאמסבורג וקרית יואל מאנארא כדי לאסוף כסף להצלת היהדות החרדית מידי ה'פורץ הגדול'.
בשעה היעודה הגיעו כמה מוחים בודדים, בתוספת קהל גדול של סקרנים, (כמנהג ישראל) וה'גיוואלד' התחיל, נעלתי את דלת העסק מבפנים והשתעשעתי דרך מצלמות האבטחה לראות את הגרונות הניחרים והורידים המאדימים מרוב מאמץ הצעקות. לא סיפקתי להם אקשן כי לא יצאתי אליהם, הם גם לא יכלו לצלם את האירוע עם השלט של העסק שלי, כי מתחתיו היה מתוח שלט ענק של תמונת הכותל המערבי, כאמור.
ואז זה אירע, אברך צנום, עם דם תוסס ואחוז תזזית, הגיע למקום עם בקבוק ספריי שחור, ניגש אל קיר הדפוס והתחיל לרסס על תמונת הכותל כדי להשחית את התמונה שכה עמלתי עליה, (אינני זוכר אם כתב משהו ספציפי, או סתם קישקש) לא ניסיתי למנוע ממנו, כי היה לו גיבוי של המוחים במקום, החלטתי שלא אעבור על כך בשתיקה, זה רכוש שלי ויש גבול ובפרט במקרה הזה שאני מכיר את הרקע וידעתי שיש לי דרך איך לבלום אותו לעתיד.
אציין, כי את האברך הזה כבר הכרתי מכמה תקריות בעבר, אחד מהם לא אוכל לשכוח, היה זה באחד הימים הלוהטים, כאשר אברך 'חט"א' חטאה גדולה, שהיה קם כל בוקר במסירות נפש ותולש מודעות שלי מהבוקר עד הערב. פעם אחת הגיע בעל עסק להתלונן כי אין מספיק מודעות שלו על הלוחות, סיפרתי לו על חט"א התולש. הודיע לי הלקוח כי מחר בבוקר הוא מחכה בככר השבת ואם יראה אותו תולש, הוא יתלוש אותו מארץ החיים.
אותו לקוח היה נראה מפחיד מאוד ומטון הדיבור שלו הבנתי שהוא רציני, הרמתי טלפון להג"ר משה ברוורמן שליט"א, שהוא מכיר את התולש הנ"ל וסיפרתי לו את הענין וביקשתי ממנו שיבקש ממנו שיוותר יום אחד על המסי"נ שלו כי הפעם זה אכן עלול להיות 'מסירות נפש' כפשוטו.
כאשר יגורתי כך היה, בשעה 9 בבוקר התייצב התולש על משמרתו מאחורי המדביק שלי בככר השבת, והחל בעבודת הקודש. ניגש אליו הבריון ואמר לו 'אלו מודעות פרסום לעסק שלי, אם אתה תולש עוד אחד, אדאג שאת התלישה הבאה תעשה באמבולנס', הוא לא נרתע מהאיומים והמשיך במשימתו, תוך כדי הוא חטף זאפטה אחת בפרצוף שהדביקה אותו אל לוח המודעות ואת המודעה הבאה הוא אכן תלש בחלום על מיטתו בבית החולים.
כמובן שהסיקריקים האשימו אותי בנסיון לרצח ויצאו ברמקולים ומודעות להרבות תפילה לרפואת הקדוש הי"ד שניסיתי לרצוח וכו'
בצר לי, הוצאתי רמקול משלי והכרזתי כי 'אברך שתלש מודעות הוכה בידי בעל העסק שאת מודעותיו תלש, נא להתפלל לרפואתו', אני עובר עם הרמקול ברח' מלכי ישראל פינת נחום, פתאום האברך התוסס התוזז ההוא (בעל הספריי) קופץ לי על השמשה מקדימה עם מבט רצח בעיניים, מעקם ומשחית את ה'וישרים' ומנסה להמשיך אל הגג לתלוש הרמקול, נתתי גז והוא עף לכביש (מזל שלא קרא לו כלום, שאל"כ היו מאשימים אותי בעוד נסיון לרצח).
ובחזרה לריסוס על קיר העסק שלי: קמתי ממקומי ויצאתי חיש החוצה, 'זכיתי' בכמה קריאות שייגעץ ויריקות, התיישבתי על האופנוע וחמקתי משם תוך שאני עובר מהמתיז ולוחש לתוך אוזנו 'מבטיח לך שתתחרט על כך' ושעטתי לגאולה, עצרתי ליד 'כל בו ירחמיאל' וקניתי גם אני בקבוק ספריי שחור.
משם המשכתי לרח' מלאכי שממול, ומשם חמקתי לאחת הסימטאות בסמוך, עליתי בחדר המדרגות וחיפשתי את הדלת שמופיע שמו של המרסס, הסרתי את הפקק של הספריי, ניערתי היטב וריססתי על הדלת 4 מילים: 'כאשר עשה, כן ייעשה', וכדי שלא אעבור על 'מכה רעהו בסתר' נקשתי על הדלת ורעייתו פתחה את הדלת, הראיתי לה מה שריססתי ואמרתי לה: 'זה מה שבעלך עשה זה עתה על הקיר של המשרד שלי ולא נשארתי חייב'.
זה היה בליל שישי, מאז לא חוויתי אותו יותר, כל פעם שראה אותי מרחוק, היה מסובב את גבו ונעלם, לא תיארתי לעצמי שזה כ"כ יצליח.
לימים סיפר לי גיסו, ידידי משכבר הימים, גופא דעובדא היכי הוה. כשהגיע הביתה באותו לילה אשתו הבליגה, אך למחרת, אחר הדלקת הנרות, כאשר הלביש את הקפטן הצהוב ויצא מהדלת ללכת לביהכנ"ס, הודיע לו אשתו כי היא נועלת את ה'רב בריח' מבפנים ושילך לחפש לו היכן לאכול ולישון. מכיון שהוא כנראה לא סיקריק אמיתי, חדור אמונה בצדקת דרכו, שיהיה מוכן להקריב בתמורה את אשתו וששת ילדיו, התחיל להתחנן בדמעות שליש שאלו היו רגשי קנאות רגעיים שנתלבשו בו כש'ראה מעשה ונטל רומח' (בדרך כלל זה הפוך: הם מחזיקים את הרומח ומחפשים את המעשה) והוא מבטיח שמעתה ואילך לא יתקרב אלי יותר לעולם, כדי שלא יבוא לידי נסיון.
כנראה שהיא לא 'קטלא קניא' והשביעה אותו בשבועת האלה בזה הלשון 'ההחלטה בידך: או אני או קלצקין' והוא נאלץ לענות אמן.
כל זה אירע לפני כ-17 שנה, והבאתי אותו כהקדמה לחלק הבא, שהוא הסיפור העסיסי שהבטחתי בשבוע שעבר.
לפני תקופה קצרה פגשתי את גיסו, ידידי הנ"ל ואמרתי לו כי יש לי דבר פלא לשאול אותו: גיסך בשעתו התרחק ממני כמטחוי קשת, אבל הוא המשיך ללחום את מלחמות היהדות בהרבה הזדמנויות, ראיתי הרבה קליפים שבהם נטל חלק בהפגנות ומחאות, אך בשנים האחרונות כבר לא ראיתי אותו באף הפגנה ומחאה, האם הכל בסדר איתו? הלא לא תמו מחאות מקרב הארץ? גיוס, ליבה, קברים, גאב"ד-ראב"ד, היכן נעלם התכשיט?
אוי, לא שמעת? שואל הגיס. 'אודה ואבוש, אכן לא שמעתי כלום' עניתי.
'בשביל סיפור כזה' אומר לי הגיס, 'אתה צריך להחזיק את הכסא שלא תיפול', עניתי לו: 'לא נראה לי שיש עוד הפתעות באותו חיידר, שיכולים לגרום לי להשמטת לסת'.
הסכת ושמע: זה קרה לפני כמה שנים, כאשר פירקו את מחנה הצבאי 'שלנר' בגאולה, ע"מ להרים על השטח את הפרוייקטים, לילה אחת באישון לילה ואפילה, גיסי יושב במרפסת מאחורי ביתו, המשקיף על פני כל השטח שזה עתה נתרוקן מהמבנים הצבאיים הטרומיים שהיו עליו עשרות שנים והשטח מגודר בגדר קליל עקב תחילת החפירות להנחת יסודות, הוא התבונן בשינויים בנוף הנשקף ממולו ושאף אויר ירושלמי צח להנאתו, כאשר לפתע הוא מבחין בשני דמויות החומקים לתוך השטח, למרות החושך, מנורות הרחוב הבליחו במעט את החשיכה, הוא רואה אותם מוציאים כלי עבודה משקית, חופרים בנקודה מסויימת ומטמינים שם דבר מה, מכסים העפר ונעלמים כלעומת שבאו, הוא התפלא מאוד על מה שראה וחיכה לראות איך יפול דבר.
למחרת בבוקר הוא בא לבית הכנסת ושומע שמערכה חדשה יוצאת לדרך, מצאו עצמות בשטח החפירות של 'שנלר'.
הוא רתח מזעם (כבר אמרתי לכם שהוא לא סיקריק אמיתי ואינו מאמין שהמטרה מקדשת את כל האמצעים, בזה הם בדיוק כמו השמאל שפושט טלפיו בתקופה האחרונה והאמת הנעדרת בוקעת מתוך הצביעות) אולי המחזה הזה הזכיר לו את הסיפור הידוע עם ר' יונתן אייבשיץ והמלך שלא יכול היה להירדם בלילה ועלה לגג ארמונו וראה מישהו משליך שק לחצר ראש הקהל ולמחרת יצא עלילת דם על ראש הקהל, ביקש המלך לבוא למשפט יחד עם רבי יהונתן, ושם פנה המלך אל הרב ושאל: מה פירוש הפסוק 'הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל'? הסביר הרב כפשוטו. ענהו המלך: אני אבאר לך בדרך אחרת: 'הנה לא ינום' הקב"ה אינו נם, 'ולא יישן' הוא לא נותן לאחרים לישון, משום שהוא 'שומר ישראל' וכאן סיפר על שנתו שנדדה וראה מה שראה.
עם המידע הזה, הוא רץ אל בתי הרבנים והדיינים וסיפר להם את שראו עיניו והמערכה השתתקה עוד בטרם צימחה עור וגידים וגרם הפסד עצום לציבור שלו ול'סטרא אתרא' הידועים, שהפסידו הון רב, עקב שגרם ע"י 'מסירתו' שלא ישכרו את שירותיהם לפנות העצמות או לבנות גשרים של 'פותח טפח', ובגללו נמנע פרשת גולובנציץ 2, (לדעתי, מטמיני העצמות באמת נתכוונו לשם שמים, הם ראו את הנולד דרך יעד הפרסומים למכירת הדירות ורצו לגרום לעצירת הפרוייקטים כדי למנוע את ה'אמריקניזציה' שפרחה באזור גאולה עקב הפרוייקטים החדשים שחלקם הגדול נרכשו ע"י חוצניקים ואמריקאים).
מסיים הגיס: מני אז, גיסי עזב את כל הקנאות והסיקריקיות, הוא נוכח בבלוף הגדול במו עיניו.
הודיתי לגיסו כי הוא הצליח להפתיע אותי, כי מהנסיון שלי, הדרך לסיקריקיות היא חד סיטרית.
גם תמהתי באזני ידידי, אם הוא באמת עזב והוא בבחינת 'ומודה ועוזב ירוחם' מדוע מעולם לא עלה בדעתו כי עליו לפייס אותי על הנזק והצער שגרם לי? או שמא הוא סבור שמה שעשיתי לו על הדלת היה תגמול והתקזזנו ואנחנו פיפטי פיפטי?
כאן מסתיים הסיפור, ובזה גם מסתיים הסיפור של העסקן הנמרץ, רק אציין כי לאחר שנודע לי מידידי כי הוא מודה ומתגאה בכך שהוא לא העביר את הכסף בזמן בכוונה תחילה, הרמתי מיד טלפון לאחיו העסקן הראשי ואמרתי לו: טענת שלא יתכן שאחיך עשה זאת בכוונה, הנה אחי התפאר בפני פלוני אלמוני ידידנו, שמצידו כלל לא היה מעביר הכסף אלא שחזקו עליו דבריך מפני שאתה בעל הבית.
לא אכתוב את מה שהוא ענה לי.
ואסיים באימייל השלישי שהזכרתי לעיל, ששימח אותי מאוד: מתוך 5000 איש שאני שולח את המאמר מידי שבוע, קיבלתי הרבה חיזוק ועידוד, גם סלידה מפני רוע ורשע קיבלתי, אך אימייל אחד נתקבל באותו יום שישי מאיש שאיני מכירו אישית, אך הכרתי את אביו הצדיק, איש חסד בכל איבריו וגידיו, והוא כתב לי כך: 'הבנתי מדבריך שאתה מקים עסק חדש וזקוק לסיוע פיננסי עד שהעסק יניב רווחים, שלח לי שטר הלואה ואעביר לך לחשבון סכום נאה בתשלומים נוחים ועי"כ אולי אזכה להיות שותף בדברים הטובים שתעשה בעושרך לנצח'.
זה לעומת זה, יש גם דברים כאלו, הוא ריגש אותי, ואני מקווה שלא אחטא בהתפארות אם אכתוב, שבתקופותיי המרווחות, אף אני נהגתי כמותו.
אשקול במשך השבוע, האם הגיע הזמן לספר את הסיפור שאני כבר מתאפק עשר שנים מלספר, שאני מגדיר אותו בלשונו של שלמה המלך בקהלת: 'שלח לחמך ע"פ המים כי ברוב הימים תמצאנו', סיפור שיש בו מסר מפעים איך הקב"ה הקדים רפואה למכה, וע"י חסד קטן שעשיתי ליהודי, השתקמתי מהנפילה הקשה של המסעדה במנהטן, שהעסקנים שסיפרתי עליהם בשבועות האחרונים היו שליחי שמים להביסו.
maadoney@gmail.com
נ.ב. לא אלאה אתכם בשאלות וחידות כדי לרגום לכם להיכנס ולבדוק גם את הגליון, רק זאת אגלה לכם כי כולו רצוף אהבה, חידושים נפלאים בענין ל"ג בעומר וענייני הרשב"י, הכל חדש, חידושים שלא שזפתם עין מעולם. טעמו וראו כי טוב וערב הוא.
בברכת שבת שלום ומבורך ושפע ישועות מיומא דהילולא הוד שבהוד:
ישראל אהרן קלצקין
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.