רשימת הבלוגים שלי

יום שישי, 17 במרץ 2023

רגעים של השבוע - ויקהל פקודי - חזק - החודש - מברכים ניסן

 


רגעים של השבוע - ויקהל פקודי - חזק - החודש - מברכים ניסן

 

תפילה עם טלפון פתוח / נשמה ותכשיטים שחזרו לבעליהם / שני סידורים לאחר התפילה / מעריב ראשון במלאכווקא

 

א. פסח כשר ושמח

 

אנו נפגשים כמעט מדי יום. תפילת מנחה בשעת צהרים כאן, במניין הקבוע במרכז החסד היהודי. הוא מגיע במהירות, פותח את הסידור לאחר נטילת ידיים וחגירת גארטל ופתיחת הטלפון...

סידור פתוח מצד אחד, וטלפון דלוק מצד שני. בתפילת הלחש של שמו"ע יביט רק בסידור, אך בהמשך, תשומת לבו - גם פה וגם שם. בסיום התפילה, הוא נעלם תוך כמה שניות. ממהר, כמו תמיד, כמו חייל על משמרתו. 

כשאתמול לאחר התפילה התפנה לדבר איתי כמה שניות, ידעתי שזה חריג. 

"אני משגיח כשרות בחנות 'עליון' הסמוכה, הכוללת מטבח ומסעדה. המקום מרושת היטב במצלמות איכותיות, וכשאני יוצא לתפילת מנחה שהיא בעיצומה של המשמרת שלי, אני עוקב אחר כל המצלמות, עליהן העובדים מודעים מראש".

ר' מרדכי קויפמן מתחיל את יומו במניין הראשון והמוקדם של תפילת שחרית, ומיד ממהר לפתוח את המטבחים, להדליק את התנורים ולעקוב אחר המשלוחים. 

הוא אחד מתוך הרבה משגיחי כשרות המועסקים במערכת הכשרות המהודרת שהקים הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א, ומתנהלת במקצועיות בידי רב הכשרות הרב מרזל, ומנהלה הרב וורזוב. ואם כל השנה ידיהם עמוסות עבודה, בשבועות אלו, לקראת חג הפסח, הם לא נחים לרגע, וכל המערכת המסועפת עושה מעל ומעבר למען הכשרת מפעלי מזון, הנגשת מידע לציבור, תשובות מיידיות לפונים, וכל מה שניתן לעשות, כדי שרוסיה בכלל ומוסקבה בפרט, יהיו כשרים למהדרין לכבוד החג הבא עלינו לטובה ולברכה.

עם משגיח כשרות מסור כמו ר' מרדכי קויפמן, לא פלא ששמה הטוב של כשרות רוסיה היא מהטובות בעולם. 

 

ב. התכשיטים בעקבות סעודת השבת 

 

בעיצומה של סעודת ליל שבת שעברה, נשמעו דפיקות על הדלת. בפתח עמדו שתי נשים שהתקבלו על-ידי רעייתי כידידות ותיקות. 

ביקשתי מאחד האורחים שעדיין לא קידש, להמתין מעט, ולאחר שהאורחות נכנסו, הוא קידש גם עבורן. 

הן התרגשו מכל דבר; נטילת ידיים, חלות, דגים וכך הלאה. זו שבת ראשונה עבורן!

בין בליל הקולות והמשתתפים בליל פורים בבית הכנסת המרכזי "מארינה רושצ'ה", פתחה רעייתי בעזרת נשים בשיחה עם אשה לא מוכרת, וזו התבררה כשכנה בבניין שלנו, ומכל הכניסות של הבניין הגדול, היא ובתה גרות בכניסה המשותפת עמנו. לא ידענו על כך עד המפגש הזה, בו הן הוזמנו לסעודת שבת. והן אכן הגיעו.

ביום ראשון פונה אליי שכן מכניסה אחרת: 'אני מזכיר לך בקשר לארנק שמצאתי לפני כשנה, ליד הכניסה שלכם, ובו תכשיטים בהם גם שרשרת עם מגן דוד. אם זה לא שלכם, אולי אתה יודע של מי זה יכול להיות?'. נזכרתי מיד באורחות מסעודת ליל שבת, סיפרתי לו עליהן, והוא מיהר לאתר את המשפחה. בלילה עודכנתי על ידו, כי אכן הארנק שייך להן והאבידה חזרה לבעליה. התברר אפוא, כי יחד עם נשמתן היהודית שחזרה בליל פורים והמשכה בסעודת השבת, גם התכשיטים היקרים חזרו אליהם לאחר כשנה מהאבידה!

 

ג. עולם התחשבות יבנה

 

פעם נוספת, והמחזה שוב חוזר על עצמו. עד ששאלתיו ישירות: "מדוע הנך נוהג לקחת איתך שני סידורים ולהחזירם אל הארון?", והוא השיב לי בכנות: "אני לומד ויודע כי עולם חסד ייבנה, וחייבים להרבות במעשי חסד ככל שניתן. לו היתה לי האפשרות לתרום כסף לעניים, או אוכל לנזקקים - הייתי עושה זאת בשמחה, כי זו חובתי וזכותי; אך מה אעשה ולא זכיתי עדיין למצב כזה שיאפשר לי נתינה כזו? חיפשתי ומצאתי, כי אפשר לעשות מעשי חסד גם בלי כסף".

היהודי התמים הביט בי בחיוך, וכשראה כי הבנתי, נפרד ממני לשלום, עם שני סידורים כמובן בידו, אותם הכניס והעמיד במדף המיועד לכך, מתוך התחשבות בבאים אחריו לתפילה, וגם בשמש המסור, שיצטרך לאסוף שני סידורים פחות, בסיומו של יום גדוש תפילות ולימודים בבית הכנסת.

עמדתי והתבוננתי בו גם כשנעלם מהאופק, והתרגשתי מהמילים, מהמחשבה המקורית ומטוב לבו.

ומחשבות אלו בלבי: כמה פעמים במשך היום אנו נתקלים במעשים כאלו, שעם מעט התחשבות עם השני, נוכל להקל מהזולת ולהרבות בצדקה וחסד, בכלים ובתנאים שיש בידינו בכל עת ומקום. 

 

ולתמונת השבוע שלי: מעריב ראשון בעיירה ההיסטורית 

 

את השם 'מאלכווקא' שמעתי עוד בצעירותי, עת הגיע לבית הכנסת בו התפללנו בירושלים עיר הולדתי, חסיד קשיש גלמוד, עולה חדש מרוסיה. 'הוא ממאלכווקא', אמרו בהערצה אלו שידעו. "ר' שאול" קראו לו, והוריי היקרים שיחיו התמסרו אליו בהכנת מזון, ליווי לטיפול רפואי ותשומת לב במסירות רבה, והתמידו בכך עד יומו האחרון במשך שנים ארוכות, ואף בשמירת יום השנה לפטירתו עד לקץ הימים בקרוב. 

כשזכינו ב"ה להגיע לשליחות במוסקבה, התוודעתי מקרוב אל מלאכווקא, במיוחד מאז הגיעה משפחת תמרין לשליחות בעיירה היסטורית זו.

קרוב לשעתיים נמשכה הדרך העמוסה ביום שלישי בערב אל העיירה, וכאילו עברנו בבת אחת לפלנטה אחרת. הסמטאות הצרות, הבתים הישנים בעלי קומה אחת באווירה כפרית ישנה, המנוגדת כל כך אל הבירה הגדולה והמודרנית יחסית. 

נכנסתי אל בית הכנסת המואר, בדיוק כשפתחו בתפילת ערבית. רב המקום, השליח הרב משה תמרין מכריז ברוסית על מספר העמוד בסידור, וקול צעיר ובוטח עולה ממזרח ההיכל. 

ליד העמוד עומד לו חתן הערב, שברגעים אלו נכנס לגיל 13, ונהפך בבת אחת לבר מצוה, ובתפילת המעריב הראשונה בחייו כמחויב במצוות, הוא כבר ניגש כבקי ומנוסה לשמש כשליח הציבור. 

תפילה ראשונה מתוך מאות ואלפי תפילות שיעשה בע"ה בהמשך חייו כעוזר לאביו השליח, וכשיגדל - כשליח אי שם בפני עצמו, כחינוך החסידי הנפלא שינק מאז שנולד מאביו החסיד היקר, ואמו וסבתו הרבנית תמרין שתחי', הצופות יחד מעזרת הנשים ממעל ורווות נחת חסידי ממנו ומכל שאר יוצ"ח. מזל טוב!

 

גוט שבת וחודש טוב!

שייע

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.